איך להלחם ברעיונות זומבים?

הם זוחלים לאט וזורעים הרס.
קשה מאוד להרוג אותם. וגם כשאנחנו בטוחים שהצלחנו להביס אותם, הם פתאום חוזרים שוב.

אני מדבר על זומבי מאוד הרסני מסוג מסויים. רעיון זומבי.
"רעיון זומבי" (Zombie Idea) הוא רעיון גרוע שחוזר שוב ושוב. למרות שהוא מזיק – קשה להיפטר ממנו.

זו לא המצאה שלי. שני חוקרים (גיא פיטרס ומקסימיליאן נייג'ל) ממפים את התופעה הזאת בספר חדש: Zombie Ideas – Why Failed Policy Ideas Persist.
הם מסבירים ש- “Zombie ideas are ineffective ideas that persist over time”.

הנה חמש דוגמאות לרעיונות זומבים כלליים שחוזרים הרבה בעולם המדיניות הציבורית:

זומבי מדיניות 1: "אם מערכת לא משיגה את היעדים שלה – צריך להגדיל לה את התקציב."

לפעמים חסר תקציב, אבל לא כל בעיה היא מחסור בתקציב. ויותר חמור: רק בממשלה קיימת האמונה שאם מישהו לא עומד במטלות שלו – צריך לתת לו עוד כסף. היופי בזומבי הזה הוא שאנחנו לא שואלים למה המערכת לא עובדת טוב, אלא פשוט נותנים לה עוד תקציב.

זומבי מדיניות 2: "אם קרתה תאונה – זה בגלל שאין בסקטור הזה רישיונות".

האמונה היא שהפתרון לכל בעיה ציבורית הוא רישיונות. לא משנה מה הבעיה, זומבי הרשיונות זוחל חזרה לשיח. כמובן שרישיון הוא רק שיטת פיקוח והרבה יותר חשוב לדבר על תוכן הרגולציה והמטרה שלה. אבל יותר בסיסי – כל פעם שרעיון הזומבי של הרישיונות חוזר, לא מדברים על הבעיה הספציפית כי מסתפקים בסיסמה.

זומבי מדיניות 3: "אם קרתה תאונה – זה בגלל הרגולטור".

זה אבא של הזומבי הקודם והוא אחד הזומבים העקשניים ביותר שמסתובבים ביננו. כמובן שלפעמים רגולטורים עושים טעויות. אבל בדרך כלל כשאדם פרטי מסכן את הזולת, או פוגע בו – זה האחריות של המזיק. זה שגוי עובדתית לומר שהרגולטור אחראי כשאדם פרטי גורם לנזק, וזה גם לא מועיל להסיר את האחריות ממי שגרם לנזק.

זומבי מדיניות 4: "אם מישהו לא מציית לכללים – צריך יותר אכיפה וענישה".

זה פשוט לא נכון כי יש כל מיני סיבות שבגללן אנשים לא מצייתים לכללים (תחשבו על תקופת הקורונה). כשהפער הוא בהרתעה – אכיפה וענישה יעזרו. אבל אם ההוראות לא ברורות או אם אי אפשר לציית להן – לאכוף ולהעניש פשוט לא יפתור את הבעיה. ולמען האמת, זה רק יחמיר אותה.

זומבי מדיניות 5: "אם המחירים גבוהים מידי – הפתרון הוא פיקוח מחירים".

הלוואי שזה היה כל כך פשוט. פיקוח מחירים הוא רעיון מאוד פופולרי ודביק, אבל לעיתים קרובות הוא גורם לנזק גדול יותר מהבעיה המקורית.

אלו זומבים כלליים, אבל לכל תחום יש את הזומבים שלו.
לעולם התכנון והבנייה יש רעיונות זומבים ולעולם רישוי המקצועות יש זומבים אחרים (מפחידים במיוחד).

מאיפה זומבים מגיעים?

כדי לנצח את הזומבים, אנחנו קודם כל צריכים להבין איפה הם צומחים ומשגשגים.

אם ראיתם סרטי אימה, אתם יודעים שרוב הזומבים מגיעים מבתי קברות או ממעבדה שהיה בה ניסוי שנכשל. אבל רעיונות זומבים מגיעים ממקום קצת שונה.

בספר החוקרים מצביעים על שלושה מקורות שמצמיחים רעיונות זומבים בשיטתיות:

1. דרג ההנהלה.

זה יכול להיות דרג פוליטי אבל לא בהכרח (מנהל חטיבה). אחד היעדים של מנהלים בכירים בשירות הציבורי הוא לזכות בתגובה חיובית מהציבור. זה לא חייב להתדרדר לפופוליזם זול, לפעמים פשוט רוצים לעשות מה שהציבור מבקש.
ואם רעיון זכה לפופולריות בעבר, הדרג הבכיר עלול להיאחז בו שוב.
בנוסף, יש מנהלים שמרניים – ומעדיפים פתרונות מוכרים על פני רעיונות חדשניים. וגם זה דוחף את ההנהלה להחזיר את הזומבים לחיים שוב ושוב.

2. הארגון.

לכל ארגון יש נרטיב, שפה ולוגיקה משלו. למשל, יש ארגונים שהתגובה שלהם לאתגר היא להגביר את הקצב, יש כאלו שנכנסים לעימות ויש כאלו שנמנעים מעימות בכל מחיר.
ההתנהלות של הארגון נובעת מהתפיסות שלו – מה הערכים, מה המטרה (והאם יש מטרה ברורה), מה מקובל ומה לא מקובל בארגון. גם סמלים הם תכונה ארגונית ולפעמים רעיון זומבי מצליח כי הוא משקף סמליות מסוימת (למשל, ארגון עם שפה צבאית יאמץ רעיון זומבי שנשען על דימויים צבאיים).
לעיתים קרובות רעיון זומבי ממש קשור ל-DNA של הארגון. למשל, התפיסה שצריך עוד רישוי – אם ארגון ממשלתי עוסק כל היום בהנפקת רישיונות אז זה הכלי היחיד שהוא רואה. וכשהכלי היחיד שלך הוא פטיש הרישיונות, כל בעיה נראה כמו הזמנה לרישיון.
תרבות ארגונית ונוהג הם לעיתים המקור שממנו זוחלים הזומבים.

3. רעיונות שמגיעים מבחוץ.

זה טוב שארגון חשוף לרעיונות חדשים. "דם חדש" יכול להיות פתרון טוב לרעיונות זומבים (אבל לא לערפדים…).
העניין הוא שלפעמים למישהו יש אינטרס לשתול רעיון שמשרת אותו, כשבפועל זה לא רעיון טוב אלא זומבי. אם ניקח שוב את דוגמת רעיון הזומבי ש"תמיד צריך רישיונות" – יכול להיות שחברה גדולה תנסה לשכנע את הרגולטור להטיל רגולציה ולדרוש רישיונות או הוראות אחרות כי זה יעזור לה לחסום מתחרים. במקרה הזה הממשלה מקבלת רעיון חדש, אבל זה רעיון מורעל, שנועד לשרת אינטרס זר.

איך לנצח את הזומבים?

הסכנה הגדולה של רעיונות זומבים היא התכונה שלהם להיות "דביקים". ולכן אנחנו צרכים לחשוף כמה שיותר מהר שמדובר בזומבים ולא ברעיון מועיל.
החוקרים מסבירים בספר שלעיתים קרובות רעיונות זומבים מבוססים על לוגיקה שגויה, היעדר נתונים, אידיאולוגיות מופשטות וסמלים שמתיישבים עם אמונות מוקדמות.

לדעתי יש שני נשקים נגד זומבים. שניהם סודיים וקשים ליישום (ובגלל זה הזומבים עדיין מסתובבים).

הנשק הראשון מורכב – להגדיר יעדים מדידים ולבדוק את התוצאות של הרעיון בפועל. זה אומר שצריך מחקר לאיסוף נתונים לאורך זמן. בגלל שזה פתרון מסובך, נתמקד בנשק השני.

הנשק השני הרבה יותר פשוט ליישום: לדרוש הסבר מפורט איך הרעיון אמור לעבוד.
מי שמקדם או תומך ברעיון צריך להסביר בפירוט איך הרעיון הזה פותר את הבעיה ומה יהיו ההשפעות שלו. הדגש הוא על פירוט ברמה גבוהה – כדי לוודא שכולם מבינים מה הרעיון בדיוק יעשה ואיך הוא יפעל.

הצורך להתעכב על הרעיון ולהסביר אותו בפירוט יכול לפורר את הזומבי מבפנים. במיוחד אם עושים את זה בכתב.

הדרישה להסביר את הרעיון בפירוט מבוססת על תובנה מעולם הפסיכולוגיה. מחקרים בדקו את רמת הביטחון של אנשים. כששאלו אנשים "כמה אתה מבין את התופעה" הם נתנו לעצמם ציונים מאוד גבוהים, אבל אחרי שביקשו מהם להסביר אותה בפירוט – המשתתפים התקשו ונתנו לעצמם ציונים הרבה יותר נמוכים..
במילים אחרות – יש פער בין רמת ההבנה האמיתית שלנו לאיך שאנחנו תופסים את עצמנו.
ורעיונות זומבים נכנסים בדיוק ברווח הזה – הם "תופסים" אותנו ואנחנו חושבים שהם רעיונות טובים, אבל לא הבנו אותם באמת.

המשימה הפשוטה – להסביר את הרעיון בפירוט – מכריחה אותנו לחשוב מעבר לסיסמאות, מטרות וכותרות. זה פשוט וזה עובד. אבל זה קשה לביצוע כי אנשים לא תמיד מסכימים לבצע את המשימה הפשוטה הזו.

רעיונות זומבים ימשיכו להתקיף אותנו.
אבל יש לנו מה לעשות, פשוט תדרשו מהזומבי להסביר את עצמו.