החלטות מטופשות בזמן משבר

כמו כולם כתבתי הרבה על כשלים של מדינות בטיפול בקורונה.

אבל הפעם בואו נדבר על החלטות טיפשיות ואוויליות שהתקבלו בזמן המשבר אבל לא קשורות לנגיף עצמו. הנה שני סיפורים על החלטות של ה-FDA.

המלחמה על הפסטה

בישראל אנחנו קוראים להכל "פסטה" או "ספגטי", אבל במדינות מתוקנות מכירים את השמות של פסטות בצורות שונות. למשל, יש פסטה נפלאה בשם בוקטיני (Bucatini), שנראית כמו צינורות ארוכים (כמו ספגטי) רק יותר דקה ועם חור באמצע. היא נהדרת כי בגלל שהיא חלולה כיף לשאוב אותה.

רק שבארה"ב אי אפשר.

זה לא היה תמיד ככה. באפריל 2020 נכנסה לתוקף רגולציה שקבעה שכל פאונד פסטה חייב להכיל בין 13 ל-16.5 מיליגרם ברזל. פסטה שחורגת מהטווח הזה אסורה לייצור, יבוא ושיווק בארצות הברית.
אפשר לחשוב שזו מתיחה לכבוד אחד באפריל, אבל לצערנו זה אמיתי לגמרי.

מאחר שה-FDA יודע לעבוד בצורה אפקטיבית, מהר מאוד הוא הצליח להגן על הציבור האמריקאי ועצר בנמלי היבוא משלוחים של פסטה שלא הכילה מספיק ברזל. באותה תקופה חברת Barilla הפסיקה לייצר פסטות מיוחדות (בגלל המגיפה), אבל יצרן אחר בשם De Cecco המשיך לייבא פסטת בוקטיני לארה"ב – רק שהמשלוחים שלו נפסלו במכס. בפסטה של De Cecco יש רק 10.9 מיליגרם ברזל. אין הרבה מגוון של מותגי פסטה שמייצרים בוקטיני ולכן בכך נבלמה אספקת הפסטה הזו. המשלוחים נחסמו והציבור האמריקאי ניצל.

ההוראה חלה על כל סוגי הפסטה, אבל באופן טבעי, סוגי פסטה יותר מיוחדים יותר פגיעים לשינויי רגולציה. והבוקטיני היא הנפגעת המרכזית כרגע (אולי יש עוד מוצרים שנחסמו ולא שמעתי עליהם).

צריך לומר שמחסור בברזל (אנמיה) זה מצב רפואי ממשי שעלול להיות מסוכן. אבל קצת מוזר שה-FDA מתעקש לקבוע תכולת ברזל מינימלית דווקא בפסטה. ראשית, כי לא ברור איזו בעיה של אנמיה תפתר אם נעלה את מינון הברזל ספציפית בפסטה. שנית, נראה שהבחירה די שרירותית כי בתזונה שלנו יש המון מקורות לברזל (בשר, דגים, ביצים, קטניות, ירקות, אגוזים, טחינה, שיבולת שועל ועוד). שלישית, כי למרות שלא ברור מה התועלת מההוראה הזו – העלות ברורה. פוגעים במגוון המזון שאנשים יכולים לקנות ופוגעים בעסקים שמייצרים את אותו מזון (ולזרוק מזון לפח זו עוולה מזעזעת).

לפי האתר של קופת חולים כללית, גבר מעל גיל 18 צריך לצרוך 8 מיליגרם ברזל ביום. אז מנת פסטה בוקטיני של De Cecco תספק לגבר בין שליש לחצי מצריכת הברזל היומית – וזה כשהפסטה לא עומדת בדרישות הרגולציה. המצב לא ישתנה דרמטית אם הפסטה תעמוד בתקן של ה-FDA.

אז כמו עם הרגולציה שספרה דובדבנים, גם פה ה-FDA לא מציב רף היכן שיש סכנה, אלא לפי מה שראוי לדעתו, גם אם לא מדובר בסיכון משמעותי.
ושימו לב שהשנה היא 2020 וה-FDA שמתעקש להתעסק פה עם הפסטה זה אותו FDA שצריך לנהל את משבר הקורונה.

המלחמה באלכוהול לחיטוי

אבל זה מתגמד ליד סיפור האלכוהול. אחד הדברים היפים בתקופת משבר הוא שאנשים מתגייסים סביב מטרה משותפת. ובמצב של משבר לאומי ועולמי, זה אפילו מתבקש.

למשל, כשהקורונה התפרצה, כולם פתאום היו צריכים מסיכות ואלכוהול לחיטוי ידיים (שזה יותר הגיוני מנייר טואלט). בגלל שבבת אחת כולם קנו אלכוהול לחיטוי ידיים – המדפים התרוקנו והיה מחסור. המפעלים עבדו בהיקף מלא, אבל זה פשוט לא הספיק.

יצרני אלכוהול עם מזקקות ראו שהביקוש למשקאות אלכוהול צונח, אבל שכולם צריכים אלכוהול לחיטוי ידיים. כמעט אלף יצרני אלכוהול הסבו את קווי היצור שלהם ובמקום אלכוהול לשתייה, הם התחילו לייצר אלכוהול לחיטוי ידיים.

יצרני האלכוהול לא עשו את זה ככה סתם, הם פעלו בהתאם למדיניות ממשלתית. ב-18.3.2020 הרשות לפיקוח על אלכוהול וטבק עודדה את יצרני האלכוהול לעבור לייצור של אלכוהול לחיטוי ידיים וקבעה שהם יכולים לייצר אותו בלי אישור מקדים, בתנאי שהמוצר יעמוד בהנחיות של ארגון הבריאות העולמי (WHO).

מי שלא אהב את היוזמה הזו זה ה-FDA. ב-29 במרץ ה-FDA הודיע שאסור למזקקות לייצר אלכוהול לחיטוי ידיים אם אין בו רכיב מסוים. מה שיפה בדרישה של ה-FDA זה שאותו רכיב היה במחסור באותה תקופה, ושארגון הבריאות העולמי לא דורש שימוש באותו רכיב.
ה-FDA הצליח גם לקבוע תנאי שאי אפשר לעמוד בו, וגם לסתור את ההוראה שניתנה ליצרנים עשרה ימים קודם לכן (זאת אומרת – לא הוגן בריבוע).

רגולציה לא שווה כלום אם לא אוכפים אותה. ולכן ה-FDA לא הסתפק בהצהרות, אלא הטיל קנסות בגובה 14,600 $ על כל יצרן אלכוהול שהתחיל לייצר אלכוהול לחיטוי ידיים.

תכנית האכיפה פורסמה אבל לאחר ביקורת תקשורתית חריפה – ב-FDA החליטו לחזור בהם וביטלו אותה.

---

מה שיפה בשני הסיפורים האלו זה שהרגולטור הממשלתי רצה לעשות משהו טוב שאפילו יש היגיון מקצועי מאחוריו, אבל הוא פספס בענק.

יש כמה תופעות שחוזרות על עצמן. לפעמים זה בגלל שהבעיה לא באמת קיימת, לפעמים הפתרון יותר גרוע מהבעיה, או בגלל התנהלות לא עקבית ולא הגונה של השלטון (או של קובעי המדיניות או של הפקחים בשטח). מאחורי אותן תופעות יש בדרך כלל את אותה בעיה – קביעת רגולציה באופן חפוז ובלי תהליך מעמיק, למרות שמדובר בהחלטה משמעותית.

העניין שזה לא משנה. הכוונות לא באמת חשובות אם התוצאה גרועה ומזיקה.

החדשות הטובות הן שבמקרה של ייצור האלכוהול, ה-FDA נסוג מהתכנית להטיל קנסות.
החדשות הרעות הן שבמקרה של הפסטה, עדיין קשה מאוד להשיג בארה"ב בוקטיני.
לטעות זה אנושי, לתקן זה הכרחי.