במקום איסור על שימוש בכלי פלסטיק – יש חלופות טובות יותר

לאחרונה יש שוב ושוב קריאות לאסור על שימוש בפלסטיק – בין אם בשקיות פלסטיק או בכלים חד פעמיים. גם אני חושב שזיהום הוא בעיה סביבתית מרכזית. אבל זה שאנחנו מסכימים על הבעיה, לא אומר שאיסור הוא הפתרון.

למשל, הצעה לאסור על שקיות פלסטיק מבוססת על אינטואיציה די פשוטה: אם שקיות פלסטיק הופכת לפסולת שיוצרת השפעות סביבתיות שליליות, אז נאסור על שימוש בשקיות פלסטיק וככה נשפר את המצב.

נשמע הגיוני? אולי.
אבל זו רק אינטואיציה. אין כאן באמת חשיבה. ולכן האינטואיציה הזו עלולה להיכשל.

הניסיון האמריקאי

מחקר שפורסם לאחרונה בחן את האיסורים שהוטלו על שימוש בשקיות פלסטיק בעיר שיקגו בארצות הברית. בשנת 2015 עיריית שיקגו קבעה איסור מוחלט על שימוש בשקיות דקות – כאלו שעוביין פחות מ-57 מיקרומטר (2.25 מילי-אינצ'). השקיות הדקות האלו הן השקיות הרב פעמיות שסופר ורשתות שיווק העמידו לרשות הלקוחות.

הניסיון הזה מספק מספקים לנו הזדמנות לבחון את ההשפעה של רגולציה שמנסה לצמצם שימוש בפלסטיק.

התוצאות בפועל

מאחר שהאיסור נקבע לפי עובי השקית, 82% מהציבור ציית להוראות ופשוט עבר להשתמש בשקיות עבות יותר. אלו היו שקיות פלסטיק עבות או שקיות נייר עבות. חלק מהשקיות האלו היו קצת יותר עבות מ-57 מיקרומטר, כדי לעמוד בהוראות. השקיות העבות חולקו לצרכנים בחנויות בחינם, כמו שבעבר חולקו שקיות דקות.

שקיות עבות יותר יכולות להיות בשימוש רב פעמי, אבל זה לא מה שקרה במציאות. החוקרים מצאו שלא היה שינוי במספר השקיות בהן הצרכנים השתמשו. בפועל, הצרכנים המשיכו להשתמש באותו מספר שקיות רק שאלו היו שקיות עבות יותר. כתוצאה מהאיסור על שקיות דקות, 40% מהלקוחות עברו לשימוש בשקיות עבות שחולקו להם לגמרי בחינם. אותה גברת – בתוספת פלסטיק.

שקיות עבות יותר מכילות יותר פלסטיק – כך שכל שקית יוצרת יותר פסולת. ואם תליתם את תקוותכם בשקיות הנייר – צר לי לאכזב. מחקרים מצאו ששקיות נייר יוצרות הרבה יותר פסולת במטמנות, פליטות גזי חממה וגם יותר פסולת בים בהשוואה לשקיות הפלסטיק. המשמעות היא שאם בוחנים את מעגל החיים השלם של שקית נייר – מאוד ייתכן שהיא מזהמת יותר משקית פלסטיק. לפי מחקר של הרשות להגנת הצרכן של דנמרק, צריך להשתמש בשקית נייר 43 פעמים כדי שהחתימה הסביבתית תהיה כמו של שקית פלסטיק חד פעמית.

ועוד לא דיברנו על זה ששקיות פלסטיק הן תוצר לוואי של זיקוק נפט (שממילא קורה כיום) בעוד ששקיות נייר מצריכות כריתת עצים.

שינוי המדיניות

עיריית שיקגו הבינה שהיא עשתה טעות ובשנת 2017 היא שינתה את הרגולציה שלה. העירייה ביטלה את האיסור על שקיות פלסטיק דקות, ובמקומו קבעה מס של 7 סנט על שקיות חד פעמיות – מכל הסוגים ובכל עובי.

המעבר מאיסור למס היה הצלחה גדולה. המס הפחית ב-33% את מספר שקיות הפלסטיק בהן הציבור השתמש וגם את כמות הפלסטיק והנייר הכוללת ששימשה לשקיות.

זה לא מאוד מפתיע – מס דומה של 5 סנט לשקית שהוטל בוושינגטון די.סי הביא לצמצום של 42% בצריכת השקיות (אגב, שימו לב איזה יופי זה כשיש מחקר מלווה למדיניות ואפשר לדעת אמפירית מה היו התוצאות).

כדאי להעיר שהמס שהוטל הוא מס "טיפש", בגלל שהוא מתנהג כמו קנס שנועד לייקר את השימוש בשקיות פלסטיק. הוא עדיף מאיסור מוחלט, אבל גובה המס נקבע באופן די שרירותי. מס חכם יותר צריך להיות בגובה הנזק ששקית ניילון גורמת – ואז הוא גם הוגן יותר (כי אני משלם על הנזק שאני גורם, לא פחות ולא יותר) ובעיקר – מתמרץ אותי נכון. הרחבתי על זה בפוסט על מס פחמן.

ועדיין – עדיף מס טיפש על איסור גרוע. האיסור המוחלט נכשל, בעוד שמדיניות מתונה יותר של מיסוי הצליחה. הפער בין שתי הרגולציות בולט בשני  מישורים:

כישלון כמותי. האיסור לא הביא להפחתת מספר השקיות, המס כן.

כישלון איכותני. האיסור הסיט את הצריכה לשקיות יותר מזהמות – שינוי איכותני בסוג השקית (שקיות עם יותר פלסטיק או שקיות מנייר).

שיעורים עקרוניים

הניסיון של עיריית שיקגו מלמד אותנו ארבעה שיעורים.

1. יותר חזק זה לא בהכרח יותר טוב. אם קבענו איסור חמור ומוחלט זה אולי נשמע טוב, אבל זה לא ערובה להצלחה. חוץ מזה, רגולציה ממשלתית צריכה להיות מינימלית ככל שניתן, כי תמיד יש השפעות שאנחנו לא נצליח לצפות מראש.

2. עדיף לעבוד עם תמריצים ולא עם מגבלות. הכי קל לקבוע שאנשים חייבים לעשות משהו או שאסור להם לעשות משהו. אבל זה בדרך כלל לא עובד. מדיניות חכמה יותר בוחנת את התמריצים ושואלת "למה הם פועלים כך ולא אחרת?". זה מצריך יותר מאמץ, אבל כמו שעיריית שיקגו גילתה, לעיתים קרובות האלטרנטיבה היא להיכשל.

3. חשוב לתקן וללמוד. העירייה ביטלה את האיסור שנתיים אחרי שהוא נקבע. זה לא קרה סתם, היא עקבה אחרי ההשלכות והתוצאות בשטח וראתה שזה לא עובד.

4. כישלון בגלל מטרה שגויה. האיסור ניסה להפחית את מספר השקיות ולא את כמות הפלסטיק הכוללת. זה לא משנה אם אני מייצר 10 שקיות עבות או 100 שקיות דקות. מה שחשוב זה כמה פלסטיק מצטבר ומזהם את הסביבה.

הזווית הישראלית

המס שעיריית שיקגו הטילה בשנת 2017 מאוד דומה לחוק השקיות הישראלי משנת 2016, שמחייב לגבות לפחות 10 אגורות לשקית פלסטיק.

אז בשנת 2016 היינו מספיק חכמים כדי לקבוע תשלום על שקיות פלסטיק ולא להטיל איסור. באופן אירוני – היום יש בישראל קריאות להטיל איסורים מוחלטים. במקום להתקדם – אצלנו רוצים ללכת אחורה. חשוב ללמוד מהניסיון של אחרים ולא ליפול לאותן טעויות שנכשלו בעבר ויכשלו בעתיד.

תגובה אחת על “במקום איסור על שימוש בכלי פלסטיק – יש חלופות טובות יותר

  1. לא ברור לי למה מתמקדים דווקא בשקיות פלסטיק. הבעיה היא בפלסטיק כחומר – בכל התצורות שלו. הפלסטיק היום זול מאוד משום שהוא תוצר לוואי של הנפט (שמופק ממילא לצורך אנרגיה) ולכן מקבלים חומר גלם כמעט בחינם. פתרון טוב יותר לדעתי אמור היה להעלות את המחיר של תוצרי הנפט המשמשים לייצור פלסטיק כך שהמחיר יתאם את הנזקים הסביבתיים שלו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: