רוצים להגן על הסביבה? אל תמהרו לאסור על שימוש בפלסטיק

כולנו יודעים לדקלם שפלסטיק מזיק לסביבה ובשנים האחרונות שמענו הצעות לאסור או להגביל שימוש בפלסטיק. הדיון הזה מתנהל עכשיו בכל העולם המערבי.

לאחרונה נתקלתי בדוח שחיברה אנג'לה לוגומסיני, שמסביר איך הצעות לרגולציה על פלסטיק לא יפתרו את הבעיות הסביבתיות.
הדוח כולל דוגמאות לכך שהאיסורים על שימוש בפלסטיק עלולים לגרום לפגיעה בסביבה אם הם יקבעו באופן לא חכם. הנה שלוש דוגמאות מתוך הדוח.

1. איסור על קשי פלסטיק

כתבתי בעבר על יוזמות לצמצום השימוש בקשי פלסטיק. אם אוסרים על שימוש בקשי פלסטיק, החלופה היא קשים מנייר.

כלכלנים יגידו לכם שהקשים האלו יקרים בהרבה מקשי פלסטיק. ההבדל לא זניח, קשי נייר יכולים להיות יקרים פי 10!
המחיר הוא לא רק כלכלי. הקשים האלו יותר יקרים כי קשה יותר לייצר אותם. הייצור של קשי נייר מצריך יותר חומרי גלם, יותר אנרגיה ויותר מים בהשוואה לקשי פלסטיק (כנראה בגלל שכמו שקיות ניילון, קשי פלסטיק הם מוצר לוואי שמייצרים ממילא).

ויש עוד דבר משמעותי שאנחנו שוכחים לגבי קשי נייר. נייר מייצרים מעץ ולכן כשקובעים מדיניות שתעביר את הציבור לקשי נייר, אנחנו מעודדים כריתה של עצים.
אגב, הנקודה הזו רלוונטית לעוד מוצרים כמו שימוש בשקיות קרטון במקום שקיות ניילון.

2. גומי

גומי הוא חומר נהדר. קל, גמיש, חזק ועמיד למים. לכן מייצרים ממנו בגדים וחלקים לרכבים ולעוד הרבה מוצרים (וכמובן – כדורים קופצניים).

במקור גומי יוצר מעצי גומי, שגדלים ביערות טרופיים – בעיקר בדרום מזרח אסיה ובאמזונס. בשביל להפיק את חומר הגלם צריך לחתוך חלק מהקליפה של העץ ולתקוע בו מעין ברז. ואז לחכות.
הפקה של גומי טבעי היא די מוגבלת – עץ ממוצע מפיק כחצי כוס גומי ביום. זה מעט גומי ולכן השיטה זו מצריכה נטיעה של הרבה מאוד עצי גומי.

כנראה שאם היינו רוצים לבסס את צריכת הגומי שלנו על גומי טבעי, היינו צריכים לכרות המון עצים ביערות כדי לשתול במקומם עצי גומי. זה היה פוגע במגוון האקולוגי (משמיד זנים של צמחים ובעלי חיים).
תוסיפו לזה את השינוע של הגומי מהיערות הטרופיים לשאר העולם, שגם כרוך בחתימה סביבתית משמעותית.

למזלם של יתר העצים, בשנות ה-30 מדענים פיתחו שיטות לייצר גומי סינתטי. בשביל לייצר גומי סינתטי לא צריך עצי גומי. ואפשר לייצר ממנו המון גם במקומות שאין בהם יער טרופי וכך חוסכים את השינוע. כיום אנחנו משתמשים בגומי משני המקורות, שמתחרים זה בזה.

3. חומרים סינתטים

הסיפור של הגומי הוא רק דוגמה אחת לחומרים סינתטיים. חומרים סינצטים אחרים כמו פוליאסטר וניילונים מהווים תחליף לעורות מבעלי חיים.
האפשרות לוותר על נעלי עור ובגדי עור היא תוצאה של חומרים אלטרנטיביים שגם הם חזקים, קלים ועמידים למים, לחום ולקור.

השימוש בחומרים סינתטים מועיל לטבע ולשמירה עליו.
זה לא אומר שאין להם השפעות שליליות, אלא שיש להם גם השפעות שליליות וגם תועלות סביבתיות. וצריך לשכלל את כולן.

התרגלנו להניח שעדיף להשתמש בחומרים שנמצאים בטבע ולא בחומרים סינתטיים (שהאדם יצר).
אבל השאלה החשובה היא לא "מאיפה זה בא?", אלא "מה ההשפעה הסביבתית של זה?".

האם יש חלופה אמיתית?

פלסטיק הוא חומר חזק, קל, לא מחליד ועמיד למים.
והוא זול. ממש זול. מה שאומר שכל היתרונות האלו זמינים לכולם ולא רק לעשירים.
מנקודת המבט של יצרנים וצרכנים – פלסטיק הוא חומר ממש ממש טוב.

ולכן זה נשמע לי מוזר כשמנסים להציג את הפלסטיק כ"אויב" או כמשהו רע.
בהחלט יש לו חסרונות והשפעות שליליות, אבל יש הרבה סיבות לכך שאנחנו משתמשים בפלסטיק כל כך הרבה. פשוט כי הוא מועיל.
וכמו שראינו, הפלסטיק לא מועיל רק לצרכן הקצה – יש לפלסטיק גם השפעות סביבתיות חיוביות.

וגם אם נחליט לצמצם דרסטית את השימוש בפלסטיק – אנחנו צריכים לוודא שיש חלופות. נניח שמחר בבוקר מפסיקים להשתמש בפלסטיק, ממנה נבנה מכוניות או טלויזיות?
אם תחשבו על זה לרגע תשימו לב שרוב החפצים שמשמשים אתכם עשויים בעיקר מפלסטיק. חלק ניכר מהם יהיה מאוד קשה להחליף בחומרים אחרים. קחו לדוגמה ריהוט – אם נרצה לעבור מפלסטיק לעץ – נצטרך לכרות הרבה יותר עצים כדי לייצר מהם רהיטים. כמובן שזה לא כל כך פשוט – וזו בדיוק הנקודה.

לא להיות נעולים

הפוסט הזה לא נועד להגן על השימוש בפלסטיק.
מאחורי השאלה "האם לאסור על שימוש בפלסטיק?" יש משהו רחב יותר – איך אנחנו מקבלים החלטות ומגבשים עמדות.

אחד ההרגלים שגורמים לנו לקבל החלטות גרועות הוא קיבעון. מישהו מחליט לנו מראש מה הנתונים, מה הבעיה או מה הפתרון. ואז אנחנו שבויים בהנחות האלו ומגיעים למסקנות לא נכונות.
לעיתים קרובות ה"מישהו" הזה הוא אנחנו (ואם זה מישהו אחר – כדאי להיות עירניים ולשים לב מי מזין אותנו בהנחות ומה האינטרס שלו).

אנחנו ננעלים על "עיקרון" או הנחת מוצא. לפעמים אנחנו ננעלים על מסקנה שבכלל לא מבוססת.
למשל, הקפיצה למסקנה שצריך לאסור על פלסטיק.
איסור על שימוש בפלסטיק עשוי להיות החלטה מצויינת והוא עלול להיות החלטה ממש מזיקה. כדי לדעת אנחנו צריכים לעצור ולחשוב.

לפני שמקבלים כזו החלטה – צריך להבין מה יקרה כתוצאה ממנה. למשל, אם נאסור או נגביל שימוש בפלסטיק – ממה נייצר מוצרים ואיך נשיג את חומרי הגלם החלופיים?

זה בסדר, כאנשים פרטיים אנחנו לא יכולים לעשות דוקטורט על כל פרט ופרט.
אבל אם אנחנו לא חוקרים משהו – אנחנו צריכים להיות כנים ולזכור שיכול להיות שההנחות שלנו לא נכונות. אם לא טרחנו לבדוק כמה פלסטיק מזיק ומה האלטרנטיבות, חשוב שנשמור על ראש פתוח לאפשרויות אחרות.


והערה קונקרטית לגבי הדיון על המדיניות בנושא הפלסטיק:
פלסטיק לכשעצמו הוא לא מזהם (יש לכם מוצרי פלסטיק בבית והם לא מסכנים אתכם). פעולות מסוימות גורמות לזיהום (למשל גריסה ופיזור של פלסטיק באוקיינוס).
אז במקום לדבר באופן כללי על "פלסטיק זה רע", כדי לנו לחדד את הטענות ולדבר על פעולות ספציפיות שגורמות לנזק כמו זיהום.
בשביל להגיע לשיחה הזו צריך לעסוק במורכבות של הפלסטיק, שכוללת גם דברים רעים וגם דברים טובים.

תגובה אחת על “רוצים להגן על הסביבה? אל תמהרו לאסור על שימוש בפלסטיק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: