השיטה שתעזור לכם להחליט – האם לפקח על האינסטלטור?

מה דעתכם על ההצעה לחייב כל אינסטלטור (שרברב בעברית תקנית) לקבל רישיון כתנאי לעיסוק במקצוע?
הסיבות די מובנות מאליהן – אינסטלטורים עוסקים במערכות מים וביוב, שעלולות לתרום לסיכונים לבריאות האדם וטיפול לקוי בהן עלול גם לגרום לנזילות ולנזקי רכוש – לא רק ללקוח אלא לשכנים שלו.
האם ההסבר הזה משכנע אתכם בצורך ברישוי מקצועות לאינסטלטורים?

רישוי אינסטלטורים 

אין בישראל הצעה לקבוע רישוי אינסטלטורים אבל השאלה הזו קיימת בעולם.

כי טקסס עשתה בדיוק את ההיפך. שנים אינסטלטורים היו חייבים רישיון כדי לעסוק במקצוע – טקסס החליטה לבטל את רישוי המקצוע. טכנית, טקסס החליטה לאפשר לרגולציה להתבטל באמצעות מנגנון של סעיף שקיעה שהרחבתי עליו בעבר.

הדיון בטקסס היה סוער, וההחלטה שלא להשאיר את רישוי האינסטלטורים עברה ברוב של 78-68. לא ניצחון מוחץ. איך המחוקקים בטקסס יכלו לדעת שזה יהיה בטוח לוותר על רישוי האינסטלטורים? הם הסתכלו על הניסיון של מדינות אחרות: ניו יורק, פנסילבניה, נברסקה, מיזורי, וויאומינג וקנזס.

הנה סקירה של הרישיונות לאינסטלטורים בכל ארצות הברית. מדהים לראות שלא מספיק שיש להם רישיונות לאינסטלטורים, יש מדינות שבהן יש ממש דרגות ברישוי המקצוע. למשל בג'ורג'יה יש רישיון לאינסטלטור בסיסי ורישיון ל- Master plumber.

האם באותן מדינות יש זיהום מים מהשירותים? האם הכיורים דולפים יותר? האם יש שערוריות בצנרת? לא. אנשים עוסקים בתיקון צנרות בלי רישיון ממשלתי והשמיים לא נפלו. קל להפחיד אותנו ולספר למה רגולציה (על מקצועות או בכלל) נחוצה, אבל לעיתים קרובות הסיכון קטן ולא מצדיק מעורבות ממשלתית. בארצות הברית שליש מהעובדים צריכים להחזיק ברישיון עיסוק כדי לעבוד במקצוע שלהם (בישראל כרבע). אבל זה אומר ששני שליש לא. ואנחנו מסתדרים בלי רישיונות עיסוק עבורם.

רגולציה מול תחרות

אז איך מבטיחים שהלקוחות יקבלו שירות איכותי?
במקרים רבים – תחרות. כאשר העסקים צריכים להתחרות, הם נאלצים לשפר את איכות השירות, לספק מגוון רחב יותר של שירותים וגם להציע מחירים אטרקטיביים. תחרות מאפשרת ללקוח לבחור, בעוד שרגולציה מעבירה חלק מהבחירה (והשליטה) אל הרגולטור.

בעוד שהתחרות מאלצת את כולם להשתפר (דוחפת אותם לעבר רף מקסימום), רגולציה לא יכולה לדרוש מכולם להיות מצטיינים. רגולציה קובעת רף מינימום. אבל בניגוד לתחרות, כשהרגולציה מגדירה רף מינימום – הוא מחייב. הוא חסם כניסה לשוק.
במילים אחרות – רגולציה פוגעת בתחרות.

זה גם מה שקרה בטקסס – המדינה סבלה ממחסור באינסטלטורים בגלל חסמי הכניסה שרישוי האינסטלטורים יצר. אולי זה נשמע מצחיק, אבל דמיינו שיש לכם נזילה מהכיור או מהאסלה ואתם נאלצים להמתין שבועיים עד שיגיע אינסטלטור. לא נעים.

כדי לקבל את הרישיון המינימלי ביותר לאינסטלטורים בטקסס הייתם צריכים להשלים קורס של 24 שעות וגם לעבוד כמתמחים אצל אינסטלטור בעל רישיון למשך 4,000 שעות.

אז חסם רגולטורי עלול לפגוע בצרכנים – כי יהיו פחות עוסקים בתחום מה שעלול לגרום למחסור, לאיכות ירודה ולמחירים גבוהים. אבל חסם רגולטורי גם עלול לפגוע בעסקים ובעובדים. כי מי שרוצה לעבוד במקצוע מסוים – לא יכול עד שהוא לא עובר את מסלול ההכשרה, ההתמחות והבחינות שהרגולציה קבעה. מחקר משנת 2015 מצא שההגבלות על עיסוק במקצועות ביטלו עד 2,850,000 משרות במדינה כולה והן עלו לצרכנים 203 מיליארד דולר.

כמובן שלא נכון להסיק מכך שכל רגולציה היא מיותרת או שלא צריך רישוי על אף מקצוע. ומעבר לשאלה הכללית על הצורך ברגולציה גם יש שאלות רבות לגבי התוכן המדויק שלה – על מימ היא תחול, כמה הכשרה צריך ועוד.

הקושי לקבל החלטה על צמצום רגולציה

קשה לקבל החלטה על ביטול רגולציה, בעיקר בגלל החשש שהרגולציה נחוצה כדי למנוע סיכונים משמעותיים.

אבל יש בעיה עמוקה יותר – מבנה התמריצים והלחצים על הרגולטור הוא לא סימטרי. למשל, אם הרגולטור ידרוש רישוי לאינסטלטורים ובכך הוא ייצור עיכוב לאנשים שרוצים לעסוק במקצוע, או ייקר את השירות לצרכן – הוא לא ישלם על זה מחיר (לא ינזפו בו, לא יפגע במשכורת, וודאי שלא יפטרו או יענישו אותו).
אבל אם תתרחש תקלה, אפילו תקלה נדירה (נניח דליפת מים תגרום לקצר ולהתחשמלות של אנשים) – יבואו בטענות קשות לרגולטור, יפעילו עליו לחץ ואולי גם יגישו נגדו כתב אישום פלילי.

מבינים? שני הצדדים של המשוואה לא שווים.

לכן רגולטורים סובלים מאפקט שנקרא "הפחד מחרטה". המנגנון עובד ככה: אם הרגולטור יקבל החלטה לבטל רגולציה, עלולים להתממש סיכונים. כתוצאה מזה הרגולטור ירגיש שהוא טעה וגם הסביבה שלו תבקר אותו – המנהל, השר, התקשורת ובתי המשפט. לכן הרגולטור עלול להתחרט אם יתברר שהרגולציה הייתה נחוצה.

לעומת זאת, אם הרגולטור לא יבטל שום דבר וישאיר את הרגולציה כמו שהיא – הוא לא יתחרט אפילו אם הרגולציה מיותרת.

 זה מצב א-סימטרי שמעודד השארת רגולציה קיימת.

שיטה מועילה לזיהוי הקלות ברגולציה 

אבל במקרים רבים יש פתרון למצב הזה: ללמוד מאחרים על האפשרות לבטל או לצמצם רגולציה.

אפשר להסתכל על הניסיון של מדינות או ערים בעולם כדי לבחון האם רגולציה או הוראה ספציפית לא מופיעה שם – ולבדוק מה התוצאות.

אם אין שם רגולציה, אפשר ללמוד האם (וכמה) מתרחשים שם הסיכונים ואז אפשר להחליט האם ניתן לבטל או לצמצם אותה (תוך התחשבות בשוני ביחס לישראל).

למידה מהעולם היא כלי חזק כי היא מאפשרת לנו להתבסס על "ניסוי" אמיתי בביטול רגולציה – שבוצע בעולם האמיתי, פשוט במקום אחר. כמובן שצריך לבחור מדינה מספיק דומה לישראל.

אגב, השיטה הזו לא תמיד עובדת הפוך. זה שהוראה מסויימת קיימת בעולם לא מוכיח שיש בה צורך או שהיא מועילה.

באמצעות השוואה לעולם ובחינת מקרים בהם אין רגולציה, או שרגולציה מקלה אפשר לבחון חלופה כזו ולקבל החלטות על צמצום או ביטול רגולציה מיותרת.

---

רישוי אינסטלטורים נשמע לנו כמו רעיון מגוחך. אבל בטקסס זו הייתה רגולציה ותיקה ומקובלת, והיה צריך להסתכל על מקום אחר כדי להחליט על הביטול שלה.