כישלון הרגולציה על מדיחי הכלים

יצא לכם להפעיל את מדיח הכלים, רק כדי לגלות שאחרי הניקוי הכלים נשארו מלוכלכים?
יש סיכוי סביר שזה בגלל הרגולציה.
לא הרגולטור בישראל, אלא הרגולטור האמריקאי – כי אנחנו מייבאים הרבה מאוד מוצרים מארה"ב או שעומדים בדרישות האמריקאיות.

זה תמיד נשמע מגוחך כשמציגים כך את הנושא. "רגולציה על מדיחי כלים". זו למעשה רגולציה על צריכת מים וצריכת אנרגיה (חשמל). המטרה היא לחסוך שימוש במים ובחשמל, ולמנוע בזבוז.

הרגולציה על מדיחי כלים מיועדת לקדם יעילות

הסיפור הזה מתכתב עם פוסט שפרסמתי לפני שלוש שנים. סיפרתי שם שממשל אובמה הגביל את כמות המים שבהם מדיחי כלים משתמשים, וטראמפ ביטל את ההגבלה הזו ממש בשלהי הכהונה שלו. בסוף הפוסט צפיתי שממשל ביידן צפוי להחזיר את הרגולציה, כי הדבר הראשון שביידן עשה בתחום הרגולציה היה לבטל את כל מה שטראמפ עשה. ובכן – לא טעיתי.

אז לפני שנתיים ממשל ביידן ביטל את הביטול של טראמפ, והחזיר את הרגולציה על מדיחי הכלים. ומה הייתה התוצאה?

הכלים לא נקיים: שיפור היעילות, תוך פגיעה באפקטיביות

הניסיון מראה שמגבלות כאלו על מדיחי כלים גורמות למספר תוצאות שליליות. הראשונה היא שהמדיחים מנקים פחות טוב את הכלים (ולפעמים – לא מנקים בכלל).

כשממשל ביידן הציג את הרגולציה החדשה-ישנה שלו על מדיחי כלים – טור המערכת של ה-The Wall Street Journal ביקר אותו, בין היתר, על כך:

"…מחלקת האנרגיה פרסמה הצעה לסטנדרטים גורפים ל"יעילות" של מדיחי כלים. נהניתם מהספגטי שאכלתם אתמול? השאריות ממנו עדיין בצלחת. ועכשיו [אחרי שהכנסתם את הצלחת למדיח – ג.מ.] אתם יכולים לטעום אותו פעם שנייה. […] הציבור האמריקאי למד בדרך הקשה שאם קובעים רגולציה מחמירה בתחום היעילות על מכשירים שכבר מלכתחילה יעילים – זה גורם לעלויות גבוהות יותר, אי נוחות ובסופו של דבר לבזבוז.
הרגולציה על מדיחי הכלים של ממשל אובמה יקרה את המחיר הממוצע של מדיח בכמעט 100 דולר, וגם גרמה לכך שהמזלגות נשארו מלוכלכים והכוסות נשארו מסריחות. […] מדיחים יכולים לעמוד בתקני יעילות הרבה יותר מחמירים רק על ידי מחזור מים במחזורים ארוכים יותר, כלומר הפעלה של שעתיים או שלוש. עם זאת, אם הכלים יוצאים מהמדיח לא נקיים, הבעלים מפעילים את המדיח שוב, מה שמערער את הטיעון על יעילות וחיסכון."

בשורה התחתונה – בגלל שהרגולציה הגבילה את השימוש במים ובחשמל, המדיחים לא מנקים את הכלים כמו שצריך. מה שווה מדיח כלים חסכוני ככל שיהיה, אם הוא לא מדיח את הכלים?

בעיה נוספת, שה-Wall Street Journal מזכיר ברמז, היא שהכלים יוצאים לא נקיים. יש סיבה לכך שאנחנו מנקים כלים מאוכל – תברואה. זה לא מתמצה באסתטיקה, זה עניין בריאותי. במקרה הזה ייתכן שרגולציה אגרסיבית מידי על חיסכון במים ובחשמל הופכת את הניקוי ללא אפקטיבי ועלולה ליצור סיכון תברואתי. במילים אחרות, עשינו כאן risk trade-off: החלפנו סיכון אחד (בזבוז מים וחשמל) בסיכון אחר (סיכון בריאותי-תברואתי). לא מצאתי נתונים על זה, ולכן אני מציף את האפשרות הזו באופן זהיר ובלי לקבוע מסקנות חותכות.

היעדר חיסכון: פגיעה ביעילות

נחזור לטור של ה-The Wall Street Journal משנת 2023, כי הם ניסחו את זה באופן חד מאוד:

"מחלקת האנרגיה אומרת שבשנת 2020 כמעט 20% ממשקי הבית האמריקאים שהיו בבעלותם מדיח כלים מעולם לא השתמשו בו. זה אומר שהם שטפו את הכלים ביד, וזה הכי פחות יעיל."

מה תעשו אם הפעלתם את המדיח והכלים יצאו ממנו מלוכלכים? יש לכם שתי אפשרויות: להפעיל אותו שוב או לשטוף את הכלים באופן ידני בכיור. שתי האפשרויות לא טובות, כי להפעיל מדיח פעמיים חותר תחת מטרת הרגולציה (לחסוך במים ובחשמל שהמדיחים צורכים); ושטיפה ידנית היא הכי בזבזנית.

לפי דוח של משרד האנרגיה הפדרלי [ראו טבלה בעמ' 10-16] משנת 2011 (תקופת ממשל אובמה), שטיפת כלים ידנית צורכת 350% יותר מים ו-140% יותר אנרגיה מאשר שטיפה במדיח כלים. אז אם המדינה גורמת לכם לשטוף כלים ידנית, היא יוצרת בזבוז של מים וחשמל – ולא חיסכון.

זמן ההפעלה: עוד סוג של פגיעה ביעילות

נחזור לטור המערכת של ה-The Wall Street Journal, שכתבו:

"מדיחים יכולים לעמוד בתקני יעילות הרבה יותר מחמירים רק על ידי מחזור מים במחזורים ארוכים יותר, כלומר הפעלה של שעתיים או שלוש."

הרגולציה גרמה לכך שזמן ההפעלה של המדיח התארך והתארך, כי כדי לצמצם מאוד את כמות המים, המדיח נאלץ להשתמש במעט מים ואז לסנן אותם ןלהשתמד שוב – וככה כמה פעמים. זה מצב חיסכון במים (eco) במדיח שלכם.ש

האם זו הפרזה?
מספר מקורות מלמדים שזה כנראה המצב במציאות: דיווח באתר של ארגון צרכני וסיקור בעיתון קנדי.
בנוסף, בנייר מדיניות הזה מצאתי גרפים שמראים איך זמן ההפעלה של מדיחי הכלים הולך ומתארך:

גם הזמן שלנו הוא משאב חשוב. ולפי הגרף הזה – המדיחים החדשים גוזלים הרבה ממנו.
וחשוב לזכור: אם צריך להפעיל את המדיח עוד פעם, זה אומר שבמקום הפעלה אחת של 80 דקות, תצטרכו להפעיל את המדיח פעמיים למשך כ-280 דקות בסך הכל.

ואם כל זה לא מספיק – הגיע בית המשפט

11 מדינות בארה"ב עתרו נגד הרגולציה החדשה-ישנה של ממשל ביידן ותקפו אותה בטיעונים שונים (משפטיים, מקצועיים, עובדתיים ועוד). בהחלטה שניתנה לפני חודשיים על-ידי בית המשפט הפדרלי לערעורים, בית המשפט קיבל את העתירה נגד הרגולציה.

בית המשפט הגדיר את ביטול ההחלטה של ממשל טראמפ (וקביעת הרגולציה מחדש) כשרירותית וקפריזית (מונח משפטי מאוד חריף בארה"ב – "arbitrary and capricious").
בית המשפט קבע שאין למשרד האנרגיה (DOE) סמכות לקבוע רגולציה על שימוש במים במדיחי כלים ולכן הם חרגו מסמכותם החוקית. פגם כזה מספיק כדי לפסול את הרגולציה.

בנוסף, בית המשפט קבע שיש ראיות טובות לכך שהרגולציה לא תשיג את מטרתה (בית המשפט מצטט את הדוח של משרד האנרגיה משנת 2011 ומתבסס על הנתונים שלהם עצמם כדי לפסול את הרגולציה שלהם):

"אנשים עשויים להשתמש ביותר אנרגיה וביותר מים כדי לנקות לפני הדחה, להדיח פעם שניה או לשטוף את הכלים ביד לפני או אחרי השימוש במדיח".

מדובר בהחלטה מאוד חריפה. תראו למשל את הציטוט הבא שמגיע אחרי שבית המשפט מציג את כל הבעיות והטענות שהופנו כלפי משרד האנרגיה. לאור חריפותו אני מביא את הציטוט באנגלית וללא תרגום:

"What did DOE say in response? Basically nothing […]"

ובסיכום פסק הדין נכתב:

"Instead, the Department amplified its capriciousness by throwing the baby out with the bath water"

---

הסיפור הזה מראה שכשהחלטה פגומה – זה בולט וברור.
מספיק היגיון פשוט וקצת שאלות כדי להבין שמשהו לא בסדר עם המדיניות הזו. כשמוסיפים לזה נתונים וניתוח מקצועי – הפגמים כל כך קשים שאי אפשר להתעלם מהם.

זו כמובן דוגמה ברורה לכך שהמטרה של המדיניות והתוצאות שלה הם שני דברים נפרדים שאסור לבלבל ביניהם. במקרה הזה, נראה שהמדיניות המוצעת הייתה גורמת בדיוק לתוצאה ההפוכה מהמטרה.

וכמובן – שעכשיו אתם מבינים מה המשמעות של הפעלת המדיח שלכם במצב חיסכון.