ביום שישי ה-31.1.2025 הנשיא טראמפ ביצע מהלך דרמטי – הוא חתם על צו נשיאותי שיוצר שורה של רפורמות במדיניות הרגולציה בארה"ב. אם זה נשמע לכם מוכר, זה בגלל שגם ב-30.1.2017 הוא חתם על צו נשיאותי מספר 13771 שגם הוא טלטל את המערכת הרגולטורית. וזה המהלך הכי דרמטי שנעשה בתחום הרגולציה מאז הצו הקודם של טראמפ.
הנשיא טראמפ המשיך להשתמש באופן אגרסיבי בסמכות הנשיאותית, וביום שישי האחרון חתם על צו חדש תחת הכותרת: "שחרור השגשוג דרך דה-רגולציה" (Unleashing Prosperity Through Deregulation).
הוראות מרכזיות בצו החדש
- אימוץ כלל לפיו כל תוספת של רגולציה חדשה מחייבת ביטול של לפחות עשר (!) רגולציות קיימות. המנגנון הזה נקרא One In – Ten Out.
- ביטול הכללים לניתוח רגולציה שנקבעו על-ידי ביידן.
- קביעת תקציב רגולטורי – רגולטורים נדרשים להבטיח שהעלות הכוללת של שינויי רגולציה בשנה קלנדרית תהיה שלילית (במצטבר צריך להגיע להפחתה).
- הרחבת ההגדרה של המונח "רגולציה" – כך שיחול גם על מסמכי מדיניות, נהלים, הנחיות ומזכרים.
- הרחבת התפקידים והסמכויות של ה-OMB (גוף מטה בבית הלבן – Office of Management and Budget).
נרחיב עליהן אחת אחת.
מנגנון One In – Ten Out
בראשי תיבות המשפחה הזו נקראת OIXO – קיצור של one in X out (כש-X יכול להיות כל מספר, במקרה הזה 10). זאת אומרת שאם רוצים ליצור רגולציה חדשה – חייבים להראות ביטול של כמה רגולציות קיימות. כשמדובר ב- One In – One out, זה מנגנון שמשמר את היקף הרגולציה ללא צמיחה. אם קובעים שצריך להפחית יותר ממה שיוצרים – זה מנגנון שמטרתו להביא לצמצום הרגולציה.
הצו קובע ש"למעט במקרים שבהם החוק אוסר על כך, בכל פעם שמשרד ממשלתי או סוכנות מבצעים תהליך להוספת רגולציה חדשה, עליהם לזהות לפחות 10 רגולציות קיימות שיבוטלו".
זה חיזוק משמעותי של הדרישה מהקדנציה הראשונה של טראמפ, שבה הרגולטורים נדרשו לבטל שתי רגולציות על כל אחת חדשה (One In – Two Out). הניסיון בעולם עם המנגנון הזה לא מאוד מוצלח. אנשי טראמפ טוענים שבגלל שיטת הספירה באותה תקופה, בקדנציה הראשונה הכלל הזה הוביל לביטול של 5 רגולציות על כל אחת שנקבעה. הנתונים מראים אחרת – ראו את סיכום הכהונה שפרסמתי וגם את הנתונים של המרכז לחקר הרגולציה ב-Colombian College.
תקציב רגולטורי
טראמפ מחזיר את מנגנון התקציב הרגולטורי, שהוא קבע בתחילת הכהונה הראשונה שלו.
הרעיון הוא שכל משרד מקבל "תקציב" עבור סך העלויות שהוא יכול להטיל על הציבור ברגולציה. אם המשרד רוצה להטיל רגולציה שתעלה עוד כסף ותחרוג מהתקציב הרגולטורי – הוא צריך להקטין עלויות במקום אחר (למשל, לבטל רגולציה מיושנת או לצמצם בירוקרטיה). ממש כמו ניהול תקציב – רק של הרגולציה. המנגנון הזה מחייב את הרגולטורים לנהל את סך כל עלויות הרגולציה שלהם, כאילו זה משאב שלהם עצמם.
הצו החדש קובע ש"העלות המצטברת של כל הרגולציות החדשות, כולל אלו שבוטלו, תהיה נמוכה באופן משמעותי מאפס".
טראמפ קבע שב-2025 התקציב הרגולטורי של כלל המשרדים יהיה פחות מ-0. זאת אומרת – בסוף השנה כל משרד צריך להיות במצב שעלות הרגולציה נמוכה יותר, בהשוואה למצב בתחילת השנה. אפשר גם לקבוע תקציב שלילי באופן מפורש – לקבוע שמשרד מסויים צריך לסיים את השנה עם פחות עלויות (וטראמפ עשה את זה במהלך הקדנציה הראשונה שלו עבור חלק מהרגולטורים). אני מניח שבתקופה הקרובה יפורסם תקציב רגולטורי מפורט עבור כל משרד ומשרד עם סכום מוגדר לכל אחד מהם.
ניתוח רגולציה: חזרה לכללים הישנים
הצו החדש מורה למשרד לניהול ותקצוב (OMB) לבטל את המזכר שנקבע על ידי ממשל ביידן בנובמבר 2023 לעניין תהליך קביעת רגולציה (Circular No. A-4). הוא מורה להם לחזור לגרסה הקודמת של המסמך מאוקטובר 2003 (כאן ניתחתי את הטיוטה, כאן את הנוסח הסופי שהתקבל וכאן ריכזתי כמה ביקורות על עיקרי השינוי).
לדעתי, זו החלטה נכונה. המזכר מ-2023 הכניס שיקולים פוליטיים לניתוח הרגולציה, סטה מהעקרונות המקובלים של ניתוח עלות-תועלת, ואפילו ספג ביקורת מכל נשיאי האגודה לניתוח עלות-תועלת לדורותיהם. גם נשיא לא קיצוני היה יכול להחליט לתקן באופן מאסיבי את המזכר, במיוחד מאחר שממשל ביידן התעלם ממשוב מקצועי שנשלח אליו.
הגדרות וחריגים
מצד אחד, הצו מגדיר באופן רחב מאוד מה נחשב "רגולציה" או "כלל". מעכשיו המונח כולל גם מסמכי מדיניות, מזכרים, נהלים, הוראות מנהליות, הנחיות פנים-ממשלתיות, ואפילו הסכמים בין רגולטורים ("memoranda, administrative orders, guidance documents, policy statements, and interagency agreements, regardless of whether the same were enacted through the processes in the Administrative Procedure Act").
יש הרחבה נוספת בצו הנשיאותי: הוא מחזיר לתוקף מזכר הבנות משנת 2018 בין משרד האוצר לבין OMB, שקבע שתהיה בקרה על רגולציית המס של ה-IRS (מהלך חיובי בעיני, שביידן ביטל).
מצד שני, הצו מחריג מתחולתו הרבה תחומים. בעבר צווים נשיאותיים קבעו חריגים לגבי רגולציות שנגעו לפעילות צבאית, יחסי חוץ, או נושאים מנהליים פנימיים של המשרדים. אבל כאן הצו הלך רחוק יותר והוסיף חריג גורף גם לרגולציות שעוסקות בביטחון המולדת ובענייני הגירה. ביטחון המולדת עשוי לכלול רגולציה של רשות הבטיחות האזרחית, ה-TSA, גוף עם המון רגולציה סביב אבטחת טיסות – שצמח מאוד אחרי אסון התאומים. בנוסף, הצו מעניק סמכות ישירה לראש הסגל או לסגנו להעניק פטורים מדה-רגולציות נוספות, לפי בקשה.
אפשר להניח שהחרגת תחום ההגירה מהצו נועדה לאפשר לממשל טראמפ לקדם רגולציה מחמירה בנושאי הגירה – מבלי שתצטרך לעבור את הבקרה או להיספר במניין הרגולציות החדשות לעניין מנגנוני ה- One In – Ten Out והתקציב הרגולטורי. וטראמפ משתמש בשפה ובכלים של ביטחון לאומי כדי לטפל בסוגיות הגירה.
במקום סיכום: התפקיד של ה- OMB
ברור שהמטרה של טראמפ היא להקל על הציבור ועל העסקים (הוא מדגיש את העסקים הקטנים).
על פי הצו, OMB יהיה אחראי על יישום הכללים החדשים, כולל קביעת התקציב הרגולטורי עבור כל משרד וסוכנות רגולטורים.
בקדנציה הראשונה של טראמפ ה-OMB קבע כללים שאיפשרו לרגולטורים ליישם את המדיניות של טראמפ באופן גמיש. למשל, ב-OMB קבעו שרק רגולציות בעלות "השפעה משמעותית" ייספרו כחדשות (רגולציות שהעלות שלהן למשק היא לפחות 100 מיליון $ בשנה), ובמקביל איפשר לרגולטורים לבטל רגולציות לא-משמעותיות ואפילו נהלים וטפסים פנימיים – ולספור אותם כהפחתה בעלויות לצרכי התקציב הרגולטורי. המדיניות הזו סייעה למשרדים לעמוד בדרישה של כלל One In – Two Out ובתקציב הרגולטורי בין 2017-2020.
נצטרך לראות איך ה-OMB יפרש ויישם את הצו הנשיאותי החדש – עד כמה הוא יהיה גמיש או נוקשה עם הרגולטורים. הפרשנות והכללים שה-OMB יפרסמו יקבעו את רמת האפקטיביות של הצו.
ויש חשיבות גם לאדם שטראמפ ימנה לעמוד בראש OIRA – גוף מדיניות הרגולציה העליון של הממשל (שיושב בתוך ה-OMB) ישליך על היישום. ביידן מינה את ריצ'רד רברז לעמוד בראש OIRA. ורברז הכתיב מדיניות שתואמת את הקו של ביידן וגם את הרקורד שלו עצמו: דגש על השפעות סביבתיות ושיקולים חלוקתיים.
נקודה אחרונה – מה יהיה הקשר בין OIRA ל-DOGE שאילון מאסק מוביל? השאיפה לקצץ ולייעל משותפת לשני המאמצים האלו. האם יש כפל גורמים שרוצים לייעל?
עכשיו המשחק עובר לדרג המקצועי – האנשים שטראמפ ימנה יתחילו להכתיב את מדיניות הרגולציה בארה"ב: סדרי עדיפויות, דגשים, מה עוצרים ומה מקדמים.
הרגולטור - גיא מור 