מי מקדם רגולציה על סיגריות?

בתחילת ספטמבר התקיים בכנסת דיון על נזקי העישון וכיצד ניתן להפחית אותם. באופן מפתיע, בדיון השתתף נציג של חברת סיגריות גדולה – פיליפ מוריס. עוד מוקדם לדעת מה הייתה ההשפעה שלו על הדיון.

אז בנתיים הנה הסיפור על החוק למניעת עישון במשפחה ולפיקוח על טבק (Family Smoking Prevention and Tobacco Control Act), שנחקק בארה"ב בשנת 2009. שני סנאטורים דמוקרטיים קידמו את הצעת החוק (אדוארד קנדי והנרי ווקסמן) שנועדה בראש ובראשונה לצמצם את החשיפה של צעירים לעישון. הרבה אנשים יסכימו שזו מטרה ראויה.

מה החוק קובע?

1. איסור והגבלת מכירה

החוק אוסר על מכירה של סיגריות ומוצרי טבק לקטינים. בנוסף, הוא קובע עוד שורה של מגבלות שנועדו להפוך סיגריות לפחות נגישות. למשל – אסור למכור סיגריות במכונות אוטומטיות במרחב הציבורי, אסור למכור סיגריות בודדות (וגם בחבילות שקטנות מ-20 סיגריות), אוסר על חברות סיגריות לתת חסות לאירועי תרבות וספורט, אוסר לחלק סגריות במתנה וגם אוסר לחלק מרצ'נדייז ממותגים של חברות סיגריות.

2. חובות סימון

בנוסף, החוק מחייב שעל כל אריזת סיגריות ועל פרסומות לסיגריות יופיעו אזהרות בולטות בנוסחים שהרגולטור יקבע. הסימון על אריזה צריך לתפוס לפחות 30% ממנה והאזהרה על פרסומות צריך לתפוס לפחות 20% מהשטח. ההוראות יחולו גם עם מוצרי עישון וטבק ללא עשן, כמו טבק ללעיסה.
החוק גם מבהיר שאסור לחברות הסיגריות להציג את הסיגריות כפחות מסוכנות – למשל באמצעות מילים כמו "עדין" או "לייט" – אם אין לזה ביסוס מדעי.

3. חובות דיווח

חברות הטבק חייבות לדווח ל-FDA על ההרכב של סיגריות ומוצרי עישון.

אז מי בעד ומי נגד הרגולציה?

הטריגר לחוק היה פסיקה של בית המשפט העליון של ארה"ב שקבע שאין ל-FDA סמכות לפקח על מוצרי טבק. כי מבחינה חוקית יש ל-FDA סמכות חוקית לפקח על מזון, תרופות, סמים ומכשור רפואי. סיגריות ומוצרי עישון לא נופלים לאף קטגוריה. ולכן היה צריך להעביר חוק שיתן ל-FDA סמכות להיות הרגולטור של מוצרי עישון. אז כמובן שה-FDA תמך בהתלהבות בחוק שמעניק לו עוד סמכויות שהוא רצה להפעיל.
כמובן שארגונים מתחום בריאות הציבור ועמותות שנאבקות בעישון היו בעד.

וכמו שאפשר לצפות – חברות הטבק היו נגד. למשל, חברת הסיגריות RJ Reynolds הייתה מהמתנגדים המרכזיים לחוק. אז יש לנו מקרה קלאסי שהרגולטור הטוב מקדם רגולציה כי הוא רוצה להגן על הציבור וחברות מסחריות מתנגדות. ב-2004 גרסה מוקדמת של הצעת החוק נפלה בהצבעה וחברי סנאט האשימו את חברות הטבק בכך שהצליחו לסכל את החקיקה.
רק שזה לא תיאור מדוייק של מה שקרה.

התומכים הנלהבים ביותר של החוק

התומכת הגדולה ביותר של החוק הייתה חברת פיליפ מוריס, ששלטה על יותר מ-50% משוק הסיגריות בארה"ב (והיא גם שחקן בינ"ל ענק). גם אם השם לא מוכר לכם, בטח תזהו את הסיגריות שהם מייצרים, למשל L&M ו-Marlboro. כדי לעזור לקדם את הצעת החוק לפיקוח על סיגריות, פיליפ מוריס העסיקה 19 חברות לובינג.
למה היא עשתה את זה?

רגולציה מחסלת מתחרים

בטח הופתעתם שחברה שמייצרת סיגריות תומכת ומקדמת רגולציה על עצמה. אבל אם אתם עוקבים אחרי הבלוג זה לא אמור להפתיע אתכם (דיברנו על חברות מסחריות שדואגות לשנות את הרגולציה ועל גילדות מסחריות שיוצרות רגולציה שמשרתת אותן).
העיתונאי טימוטי קרני אפילו פרסם ספר נוקב על האופן שבו חברות גדולות משתמשות ברגולציה הממשלתית כדי לעצב מדיניות ולקדם את האינטרסים הכלכליים שלהן.

רגולציה תמיד מוסיפה עלויות ובדרך כלל היא נקבעת לפי המצב הקיים. זה אומר שני דברים.
דבר ראשון – רגולציה מוסיפה עלויות ולכן היא מקשה במיוחד על עסקים חדשים וקטנים, מי שמרוויח מזה הם עסקים גדולים וותיקים שחשופים לפחות תחרות.
דבר שני – רגולציה בדרך כלל לא עושה מהפכה אלא מתלבשת על מסגרת עסקית קיימת. זה אומר שרגולציה על תעשיית הטבק תתוכנן לפי המבנה הנוכחי של תעשיית הטבק. וזה כמובן טוב לשחקנים הקיימים כי הרגולציה נתפרת למידות שלהם (זה לפחות מקטין את הסיכון שיחסלו להם את השוק).

רגולציה להגנה על המעשנים

וכנראה שזה לא רק עניין של חסימת תחרות. לפי כתבה שפורסמה עוד ב-2002, פיליפ מוריס תמכה ברגולציה על סיגריות כי היא רוצה לשנות את השוק. באותה כתבה נטען שפיליפ מוריס מוטרדת מכך שכל שנה 2%-3% מהלקוחות שלה מתים מעישון. זה מודל קטלני מבחינה בריאותית ולא מאוד יעיל מבחינה עסקית – כי כל הזמן צריך למצוא לקוחות חדשים (וכל לקוח צורך סיגריות פחות שנים). ולכן, הכתבה מסבירה, שפיליפ מוריס מפתחת סיגריות בטוחות יותר והיא רוצה שה-FDA יעזור לה (וקצת יכריח את המעשנים) לעבור לסיגריות שהורגות פחות.

הכתבות והמאמרים טענו שאם יכפו על שוק הסיגריות להשתנות – זה יעזור לפיליפ מוריס להתגבר על התחרות שלה. חברות הטבק שמתחרות בפיליפ מוריס, כמו RJ Reynolds, כינו את הצעת החוק "Marlboro Monopoly Act of 2009" (החוק לשימור המונופול של מרלברו)

רגולציה כמערכת שצריך לדעת לעבוד איתה

נקודה אחרונה שצריך לזכור היא שרגולציה היא לא "שגר ושכח". אנחנו רגילים לחשוב על חוקים ועל רגולציה באופן הבא – "הממשלה קבעה שחובה לסמן סיגריות באזהרה בריאותית" וזהו.
אבל זה לא נגמר שם. כשהחוק עובר המשחק רק מתחיל. עכשיו צריך לקבוע תקנות ונהלים. ויהיו שאלות לגבי פטורים והקלות ופרשנות של הכללים. וכשמגישים בקשה לרישיון צריך לעבוד מול המערכת הבירוקרטית.
ומי יודע להתמודד עם הממסד הרגולטורי ולעבור את מסלול המכשולים הבירוקרטי? חברות גדולות שמיומנות בכך.
וזה כוח העל הסודי של חברות גדולות – הן בעד רגולציה ובירוקרטיה, כי בלי קשר לתוכן של ההוראות – חברות גדולות יצליחו להסתדר איתן טוב יותר מחברות קטנות.

סוף הסיפור

אז החוק עבר ונכנס לספר החוקים הפדרלי של ארה"ב. בניגוד לסטיגמות זה לא עניין של "טובים נגד רעים" ואי אפשר לומר שהממשלה רק עושה טוב והחברות המסחריות מתנגדות להצעה. זה הרבה יותר מורכב והרבה יותר ציני.
החוק קודם באופן אגרסיבי על-ידי חברת הסיגריות הגדולה ביותר בארה"ב.

זה לא אומר שהחוק לא נחוץ או שהחוק לא הציל חיים (כנראה שזו גם הייתה אחת המטרות של פיליפ מוריס).
רק שכמו בעוד מקרים – מקבלי ההחלטות בממשלה צריכים לוודא שהם לא כלי במשחק של מישהו אחר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: