בפוסט קודם ניסיתי להעריך באילו תחומים הנשיא הנבחר טראמפ יתמקד מיד לאחר כניסתו לתפקיד. קיבלתי מכם שאלות ובקשות לנתח איך כדאי לטראמפ לפעול. אז הפוסט הנוכחי יתמקד בניתוח מרחב הפעולה של טראמפ ויצביע על מהלכים ישימים ומהירים שטראמפ יכול להניע.
הנשיא הנבחר דונלד טראמפ כבר הבהיר שהוא מתכוון לשנות את כללי המשחק בוושינגטון, למשל באמצעות הקמת מחלקה חדשה ליעילות ממשלתית – DOGE (Department of Government Efficiency). לפי הערכות ה-American Action Forum, עלות הרגולציות שהנשיא ביידן קבע בתקופת נשיאותו מסתכמות לסכום עצום של 1.8 טריליון דולר בשנה.
תהליך של שינוי או ביטול רגולציה, הוא ממושך ומורכב. ולכן סיכויי ההצלחה יורדים בהתאם. במהלך הקמפיין אילון מאסק דיבר על רעיון לשרוף את כל הרגולציות חסרות ההיגיון, אך בפועל ביטול של רגולציה זה תהליך מורכב וממושך – אפילו כשמדובר ברגולציה ממש מטופשת. התהליכים ארוכים, חלק מהרגולטורים יתנגדו ותמיד יש גם גורמים אינטרסנטיים שמרוויחים מהרגולציות הקיימות וילחמו כדי לשמר אותן.
אבל יש כמה מהלכים מהירים שטראמפ יוכל לבצע כבר בתחילת כהונתו. בואו ננסה לראות מהם ולהבין איפה כדאי לטראמפ להתמקד.
הקפאת פעילות
קודם כל – לעצור.
בארה"ב מקובל שביום הראשון של כהונת הנשיא החדש, מתפרסמת הוראה לעובדי הממשל, שמורה להקפיא קידום של כל הוראה רגולטורית. זהו צעד מניעתי, פשוט ומהיר. מאחר שלבטל רגולציה זה תהליך חקיקה זהה לקביעת הרגולציה – עדיף וקל להקפיא טיוטאות שעדיין בצנרת, לפני שהן יקבעו באופן מחייב. צעד כזה מעניק לצוותים החדשים במשרדי הממשלה זמן לבחון מחדש את טיוטאות הרגולציות שבדרך, לעצור מהלכים ולסלול דרך לשינויים עתידיים.
ביטול רגולציות טריות בעזרת הקונגרס
בדרך כלל בחודשים האחרונים של כל ממשל, יש נטייה להעביר הרבה מאוד שינויי רגולציה. התופעה הזו מכונה "רגולציית חצות" וכתבתי עליה בהרחבה בעבר.
לממשל טראמפ יהיה חלון של כמה חודשים לעבוד בשיתוף פעולה עם הרוב הרפובליקני בקונגרס, ולהשתמש בחוק ביקורת הקונגרס (Congressional Review Act – CRA) כדי לבטל רגולציות שהוצאו בחודשים האחרונים של כהונת ממשל ביידן. החוק מאפשר הליך מהיר ויעיל, במסגרתו רוב פשוט בקונגרס יכול לבטל רגולציות חדשות.
בכהונתו הקודמת, טראמפ עשה שימוש ב-CRA כדי לבטל 16 רגולציות שנקבעו בשלהי כהונת אובמה. גם ביידן השתמש בכלי זה כדי לבטל שלוש רגולציות מתקופת טראמפ. עם זאת, הפעם נראה שפחות תקנות יהיו זמינות לביטול דרך ה-CRA. הסיבה לכך היא שהסוכנויות בממשל ביידן הצליחו להשלים את המהלכים המרכזיים שלהן כבר באפריל-מאי – כדי שלא יהיו חשופים לאפשרות של ביטול באמצעות ה-CRA.
שימוש בצווים נשיאותיים
במהלך ימיו הראשונים בתפקיד, הנשיא ביידן הוציא מספר חסר תקדים של צווים נשיאותיים. הצווים ביטלו מדיניות מתקופת טראמפ והובילו את סדרי העדיפויות החדשים שלו. סביר להניח שגם טראמפ יאמץ גישה דומה עם כניסתו לתפקיד.
הסיבה לבחירה במנגנון של צווים נשיאותיים היא שקל מאוד להוציא אותם, ובמשטר האמריקאי הנשיא עומד בראש הרשות המבצעת וכולם בה כפופים לו. אז צו כזה מחייב את כל עובדי הרשות המבצעת – זה אפקט משמעותי שאפשר לייצר במהירות ובקלות.
מה הוא יכול לקדם בצו נשיאות כזה? קחו לדוגמה את מנגנון One-In-X-Out (בקיצור:OIXO): מנגנון שקובע שכדי לייצר לרגולציה חדשה, צריך קודם לבטל כמה רגולציות קיימות. לפעמים היחס הוא 1 ל-1 (OI1O), לפעמים צריך לבטל 2 רגולציות על כל אחת חדשה (OI2O) וכו'. בשנת 2017 עם כניסתו לבית הלבן, טראמפ אימץ בארה"ב מנגנון של ביטול שתי רגולציות על כל רגולציה חדשה: One-In-2-Out. בחודשים האחרונים טראמפ הצהיר כי בכוונתו להחמיר את המדיניות שהנהיג בעבר של ולהעלות את הרף ליחס של 1 ל-10. כתבתי על המנגנון הזה כשטראמפ נכנס לבית הלבן בשנת 2017 – והניתוח רלוונטי גם להצעה הזו.
עם זאת, לצווים נשיאותיים יש גם מגבלות: הם יכולים לחייב רק את הרשות המבצעת. הנשיא ביידן גילה את זה בדרך הקשה, כשבתי המשפט הפכו החלטות שנשענו על צווים נשיאותיים, כמו שקרה במקרה של מדיניות ההגירה, מחילת חובות לסטודנטים, וחובת החיסונים.
טיפול בנהלים
בעוד שתיקון חוקים ותקנות לוקח הרבה זמן, תיקון וביטול נהלים זה תהליך הרבה יותר קצר ופשוט.
משפחת ה"נהלים" כוללת גם מכתבים, הנחיות, חוזרים ומסמכים נוספים שנקבעו על-ידי הדרג המקצועי ברגולטורים השונים. חלק ניכר מהרגולציה מעוגן בנהלים ולכן ניתן לייצר הפחתה משמעותית ברגולציה באמצעות טיפול בהם.
בכהונה הקודמת שלו, טראמפ זיהה שהנהלים הם אתגר. ולכן הוא חייב את הרגולטורים לפרסם את הנהלים שלהם.
יכול להיות שבכהונה הקרובה הוא לא יסתפק בפרסום שלהם וגם יפעל לתקן ולבטל את חלקם.
הרחבת הנורמות של מדיניות רגולציה
כיוון נוסף שממשל טראמפ יכול לנקוט בו הוא הרחבת החובה לגיבוש מדיניות בתהליך סדור, מבוסס נתונים וניתוח מובנה, תוך פרסום עבודת המטה. כיום, תהליך מסודר כזה נדרש בעיקר בתחום הרגולציה הפורמלית (חוקים ותקנות שקובעים רגולציה). ניתן להרחיב את העקרונות האלו בשני מישורים.
ראשית, ניתן להחיל עקרונות דומים גם על תחומים נוספים שבהם הממשל מקבל החלטות מהותיות, כמו מיסים, תמיכות, הגירה ותכניות הכוללות הוצאה ציבורית משמעותית. מהלך כזה יבטיח שהחלטות בתחומים אלו יתבססו על נתונים, שקילת חלופות, הערכות עלות-תועלת והתחשבות בהשפעות פוטנציאליות, תוך שיפור השקיפות הציבורית ואחריותיות הממשלה. לדוגמה, פרסום תהליכי גיבוש המדיניות בהחלטות מיסוי או תמיכות יאפשר לציבור ולמחוקקים להבין את ההיגיון מאחורי ההחלטות ויהפוך את התהליך למבוקר ואמין יותר. זאת יכולה להיות רפורמה מערכתית ומשמעותית, שתשפר את תהליכי קבלת ההחלטות בכל הממשל ותמזער קבלת החלטות פזיזות או מוטות לחצים פוליטיים.
שנית, אפשר להרחיב את החובה גם לנהלים רגולטוריים. בארה"ב המיקוד הוא כיום על תקנות שנקבעות על-ידי דרגים די בכירים. אבל בתוך המשרדים והסוכנויות הפדרליות יש עוד גורמים שמפרסמים נהלים שמעצבים, מפרטים ומפרשים את הרגולציה. חלק ניכר מהרגולציה נמצא שם, וכיום הוא בחושך.
הכפפת סוכנויות רגולטוריות עצמאיות לבחינה בלתי תלויה
בנוסף לצעד הקודם, טראמפ יכול לקדם מהלך שיחייב סוכנויות רגולטוריות עצמאיות, כמו הוועדה הפדרלית לתקשורת (FCC – Federal Communications Commission) ורשות ניירות ערך האמריקאית (SEC – Securities and Exchange Commission), להעמיד את הרגולציות שלהן לבקרה חיצונית של OIRA, גוף מדיניות הרגולציה העליון בממשל הפדרלי, שיושב בבית הלבן. הכפפת גופים אלו לתהליך כזה תוכל להגביר את השקיפות ואת רמת האחריותיות של הסוכנויות, ולהבטיח שהרגולציות שהן מקדמות יעמדו בסטנדרט המקצועי שנדרש מכלל הרגולטורים.
באופן תיאורטי מהלך כזה עשוי לזכות בתמיכה גם מהצד הדמוקרטי, משום שהוא מציע כלי לבקרה ממשלתית טובה יותר על סוכנויות בעלות השפעה משמעותית על המשק והחברה. כמובן שבעולם הפוליטי, סביר שהדמוקרטיים יתנגדו לכך.
שינוי המתודולוגיה לגיבוש רגולציה
בארה"ב, המסמך המרכזי שמנחה את תהליכי גיבוש הרגולציה הוא Circular A-4. מסמך זה, שפורסם לראשונה בשנת 2003, משמש כבר שני עשורים כ"מדריך הפעלה" עבור הרגולטורים, הן תחת ממשלים רפובליקניים והן תחת דמוקרטיים. בשנת 2023, ממשל ביידן הוביל עדכון מקיף ל-Circular A-4, במטרה לשנות את אופן קבלת ההחלטות של הרגולטורים ולהתאים אותו לגישות חדשות. היו לי לא מעט ביקורות על העדכון הזה.
טראמפ יכול לנצל את ההזדמנות ולקדם גרסה משלו ל-Circular A-4, שתשקף את סדרי העדיפויות שלו ואת תפיסתו לצמצום בירוקרטיה וייעול הרגולציה. מאחר שמדובר במסמך הנחיות מקצועי, שאינו מצריך תהליכי חקיקה ממושכים, קל יחסית להניע מהלך כזה – מה שהופך אותו לצעד בעל רמת ישימות גבוהה. שינוי כזה עשוי להשפיע באופן ישיר על עבודת הרגולטורים ולהכתיב את האופן שבו הם מעריכים עלויות, תועלות ואלטרנטיבות בתהליך גיבוש הרגולציה. אני מקווה שהוא לא ישבש את התהליך, למשל שלא יעוות את ניתוח עלות-תועלת.
לסיכום, קביעה או ביטול של רגולציות לא יהיו ה-quick win של טראמפ. אבל יש מגוון צעדים אפשריים שבאמצעותם הוא יכול לייצר השפעה מהירה על הרגולציה בארה"ב.
הרגולטור - גיא מור 