ממשל ביידן – בעד או נגד תחרות?

ביום שישי הנשיא ביידן חתם על צו נשיאותי לקידום התחרות שכותרתו "Executive Order on Promoting Competition in the American Economy". באופן טבעי הצו והתדריכים של הבית הלבן מספרים על המטרות החשובות שלו – עידוד התעסוקה אחרי משבר הקורונה, הגברת תחרות במשק והקלות שונות.

בעיתונות הכלכלית (בישראל ובעולם) תוכלו למצוא פירוט נרחב על הצו ומטרותיו המפורשות. אני רוצה לתת לכם זווית ראיה קצת שונה.

הצו הנשיאותי מכריז שמטרתו להגביר את התחרות אבל יש סיכוי טוב שהוא יעשה בדיוק את ההיפך. כששמעתי על צו נשיאותי שעוסק בהגברת התחרות, ציפיתי שהוא יעסוק בצמצום רגולציה מיותרת שפוגעת בתחרות ומסייעת לתאם מחירים. אבל לא – הצו מעמיק את הרגולציה הממשלתית במגוון סקטורים – חקלאות, בנקאות, ספנות, רישוי מקצועות ועוד. אנחנו יודעים שלעיתים קרובות רגולציה פוגעת בתחרות והנשיא ביידן מתכנן לתת לעם האמריקאי עוד מזה.

יש בצו מעט פעולות של צמצום רגולציה (הוא מבטל רגולציה על מכשירי שמיעה וקובע שניתן יהיה לרכוש אותם ללא מרשם).

אם אתם עוקבים אחרי, אתם יודעים שאני לא מתנגד באופן נחרץ לרגולציה (אני גם עובד בזה) אבל יש לי לא מעט ביקורת על רגולציה שמזיקה לתחרות. בהקשר הזה, התפספסה הזדמנות עוד יותר גדולה כי אפשר היה לתקן רגולציה מיושנת שמונעת חדשנות וקידמה (למשל, אינטליגנציה מלאכותית, רכבים אוטונומיים, מטוסים מהירים יותר ועוד).

עריכה: גם סוזן דאדלי (מומחית למדיניות, שמכהנת כראש המרכז ללימודי רגולציה באוניברסיטת ג׳ורג׳ וושינגטון) מצאה שרוב הצעדים בצו דווקא יפגעו בתחרות.

אני נוגע בכמה סוגיות על קצה המזלג.

חברות טכנולוגיה

בשנים האחרונות יש אופנה להתנגח בחברות טכנולוגיה גדולות (big tech). למשל, מוצע להקים וועדות שיבחנו ויאשרו השקעות (מה שירתיע וירחיק משקיעים) ולהחמיר את הדרישות בבדיקת מיזוגים בין חברות. בדרך כלל כשאומרים "מיזוג בין מתחרים" אנחנו חושבים על שתי חברות גדולות (נניח, אוסם ותנובה) שמתחברות כדי להפחית תחרות. אבל בשוק הטכנולוגיה רוב העסקאות הן בין שתי חברות קטנות או בין חברה קטנה לחברה גדולה. כל האקזיטים של סטארטאפים קטנים הם "מיזוג" מבחינה הזו ומגבלות על מיזוגים עלולות לפגוע בחברות קטנות שמחפש אקזיט ובחברות גדולות שרוצות לרכוש טכנולוגיה מחברה קטנה.

אבל מה שבאמת עקום בהצעות לחזק את דיני ההגבלים העסקיים זה שלא ברור שקיימת בעיה. כמו שכתב פרופ' ברק אורבך, ענקיות הטכנולוגיה מספקות לנו שירותים באיכות גבוהה שניתנים לנו בחינם (גוגל, פייסבוק) או במחיר מאוד נמוך (אמזון, נטפליקס). החברות האלו מתחרות בינן ומאוימות מפני כניסה של מתחרים חדשים. אנחנו לא רואים ניצול של כוח כלפי הצרכן, להיפך, אנחנו רואים דינמיקה שמאוד מטיבה עם הצרכנים. אם הצרכנים מקבלים מגוון של מוצרים, באיכות גבוהה ובמחירים נמוכים (ולעיתים אפילו בחינם) – מה בדיוק הבעיה ולמה הממשל סבור שאין מספיק תחרות?

מחירי תרופות

מחירי התרופות בארה"ב מאוד מאוד גבוהים. ביידן מורה לקדם הסדרים לגבי מחירי תרופות, אבל קשה להסביר מה הולך שם בלי לצלול לנבכי מערכת הבריאות האמריקאית (שמלאה בתחלואים).

מה שמוזר זה שממשל בידן, שהתאמץ מאוד לבטל כל דבר שממשל טראמפ, תומך במדיניות של ממשל טראמפ. הבית הלבן פרסם "דף עובדות" לפיו המדינות צריכות לייבא תרופות מקנדה (שם יש מערכת בריאות מתפקדת). רק שהמדיניות של ממשל טראמפ נכשלה והיבוא מקנדה לא הצליח להוריד את המחירים. הסיבה המרכזית, לדעתי, היא שקנדה (כולל שוק התרופות שלה) היא בערך עשירית מארה"ב. אז אחרי שהקנדים צורכים את התרופות שהם צריכים לא יישאר מספיק לכל אזרחי ארה"ב. זה פשוט קרב אבוד.

תעסוקה

כאן הצו הנשיאותי בהחלט הולך למקום הנכון. הצו הנשיאותי קורא לצמצם חלק מרישוי המקצועות (מגמה שמדינות רבות בארה"ב החלו לבצע בעצמן). כיום כ-30% מהעובדים בארה"ב צריכים רישיון מהממשלה כדי לעבוד במקצוע שלהם (בישראל כ-25%). רוב רישוי המקצועות מבוצע ברמת המדינה בארה"ב, אז אני לא יודע מה הממשל הפדרלי יוכל לעסוק כדי לקדם את זה.
הצו גם קורא לצמצם את סעיפי אי תחרות – סעיפים שאוסרים על עובד שסיים לעבוד בחברה מסוימת להתחרות בה למשך כמה שנים. הסעיפים האלו פוגעים בעובד הבודד וכמובן – מקטינים תחרות.

תעופה

לפי הצו הנשיאותי, משרד התחבורה (DOT) יגבש כללים שיחייבו גילוי של עמלות נלוות שנגבות על-ידי חברות תעופה, כמו חיוב בגין מזוודות ודמי ביטול. רק הנושא הזה נבחן גם על-ידי ממשל אובמה וגם על-ידי ממשל טראמפ ושניהם החליטו לא לקדם את הרגולציה הזו. מה השתנה שמצדיק החלטה נשיאותית לקדם רגולציה שנפסלה בעבר גם על-ידי ממשל דמוקרטי? לא ברור.

בנקאות

הצו הנשיאותי קורא להגביל את המיזוגים בין בנקים, מאחר שהמיזוגים של השנים האחרונות הפחיתו את התחרות. אבל מנסחי הצו שוכחים שתי עובדות חשובות: ראשית, גל המיזוגים נבע מהעלויות הכבדות של חוק Dodd-Frank (2,323 עמודים, עלויות ציות של עשרות מיליארדי דולרים); שנית, המיזוגים המשמעותיים נבחנו ואושרו על-ידי הרגולטור המוסמך שמצא שהם לא יפגעו בתחרות.
אז הסיבה למיזוגים היא רגולציה מכבידה (ייתכן שהיא נחוצה אבל היא עדיין הגורם) והרגולטור מצא שהמיזוגים לא מזיקים לתחרות.

מה שצריך לזכור זה שכשבנקים מתמזגים בגלל שהם מתקשים לעמוד בעלויות הכבדות של הרגולציה – אם לא נאפשר להם להתמזג הם אולי יסגרו. וזה באמת יפגע בלקוחות שלהם וגם יפחית את התחרות (כי במקום שני בנקים שהופכים לאחד – נישאר עם אפס).


כשמסתכלים על הצו הזה במבט-על רואים משהו די סטנדרטי: ממשל שמציע להוסיף עוד רגולציה ומתעלם מהרגולציה הקיימת. מסתכלים החוצה ולא פנימה.

הם מתעלמים מהכישלונות הרגולטוריים של ממשל טראמפ (כמו בסוגיית התרופות), מתעלמים מרגולציית הבנקאות שדוחפת בנקים להתמזג, ואפילו מתעלמים מדברים טכניים כמו העובדה שהרגולציה על מקצועות בכלל נקבעת על-ידי המדינות.

וזה גם מה שבאמת חסר בצו הנשיאותי הזה – רפורמה שתתקן את הרגולציה הקיימת, שתסיר הוראות שפוגעות בתחרות לפני שמוסיפים הוראות חדשות. דרוש תיקון משמעותי שיחזק את התחרות, אבל הצו הזה מביא בשורה חלקית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: