רגולציה אג'ילית

מה משותף לממשלות ולחברות ענק?
שתיהן זזות לאט ולוקח להן הרבה זמן להגיב לשינויים.

ועכשיו יש התגייסות כדי לשנות את זה.

בחודש אוקטובר 2021 מועצת ה-OECD אימצה המלצות לגבי ממשל רגולטורי אג'ילי (agile regulatory governance). ההמלצות לא עוסקות בתוכן של רגולציה ספציפית, אלא בשאלה – איך רגולטורים צריכים לעבוד ואיך המערכת צריכה להיות בנויה.

כדי להבין על מה מדובר צריך להתחיל בשאלה – מה זה אג'ילי?

אג'ייל (agile) היא גישה לניהול פרויקטים (במיוחד בעולם התוכנה), שממוקדת בלספק ללקוח ערך במהירות. במקום להמתין עד שהמוצר מוכן בשלמותו, מוסרים ללקוח חלקים של המוצר. באג'ייל התוצרים צריכים לעבוד אבל לא מחכים עד שהכל יהיה מושלם. זו גישה שמבוססת על חזרתיות ושיפור מתמיד בצעדים קטנים. העובדה שמפרקים פרויקט ענק ליחידות מסירה קטנות עוזרת להגיב לשינויים.

אני לא מתיימר להסביר פה אג'ייל באופן ממצה. זה ממש הסבר על קצה המזלג וחשוב לומר שאג'ייל היא תפיסה שלמה ולא רק טכניקה (להרחבה כדאי להתחיל כאן).

אז מה זה רגולציה אג'ילית?

לפי ה-OECD, "רגולציה אג'ילית מיישמת מודלים הוליסטיים, פתוחים, מכילים, מסתגלים ומתואמים טוב יותר כדי להגביר את החוסן המערכתי על ידי מתן אפשרות לפיתוח רגולציה זריזה, ניטרלית טכנולוגית ומסתגלת שמקיימת זכויות יסוד, ערכים דמוקרטיים ושלטון החוק."

נשמע טוב? נשמע כללי?

למרות שהרעיונות לא נולדו היום, יש ערך בהחלטה הזו. בשביל להבין למה צריך להכיר איך ממשלות עובדות.

באופן כללי, ממשלות עובדות לאט. קצת כמו חברות תוכנה ענקיות, ממשלות הן ארגונים ענקיים וגם התוצרים שלהם מורכבים, גדולים מאוד ולוקח הרבה זמן עד להשלמת תהליך. אם גילינו חוסר דיוק בחוק, אנחנו לא יכולים פשוט לתקן אותו. זה תהליך שייקח חודשים אם לא שנים. וזה בלי קשר לשאלה האם אנחנו עושים עבודת מטה מסודרת. גם כשממשלות "שולפות" תיקונים בלי עבודה מוקדמת (מאוד לא מומלץ) – תיקון דורש הרבה עבודה ותהליך ממושך.

מה ה-OECD ממליץ לרגולטורים לעשות?

אז בדומה למהפיכה שאג'ייל עשה בעולם התוכנה, ה-OECD קורא לממשלו לאמץ גישה זריזה יותר. לגייס את כל השחקנים ולעבוד ביחד (וככה חוסכים זמן יקר כי לא ממתינים לתגובות), ברגע שפותרים בעיה – לפרסם החלטה (ולא להמתין עד שתושלם כל העבודה על החוק / התקנות). וברמת התוכן – לעצב רגולציה שלא נצטרך לתקן או שיהיה קל לתקן. למשל – לקבוע רגולציה שלא נותנת עדיפות לטכנולוגיה או לתהליך ספציפי ולהשתמש בארגזי חול (sandbox).

ה-OECD שם דגש על הצורך להגיב מהר. כולם משתמשים היום במשבר הקורונה כדוגמה לכך שאי אפשר להמתין להליך חקיקה של כמה שנים כשהמציאות דופקת בדלת. אבל זה דווקא המקרה החריג. היום יום יש אלפי מצבים שבהם מתעוררת בעיה חדשה, פעילות עסקית מצריכה התאמה של הרגולציה או טכנולוגיה חדשנית מאתגרת את הרגולציה המסורתית. גם ה-OECD אומר שלא צריך מגיפה של פעם במאה שנה כדי להבין שרגולטורים צריכים להגיב יותר מהר וגם להיות מסוגלים לתקן את הרגולציה בקצב מהיר יותר.

נקודה אחרת היא החזרתיות (איטרטיביות). אג'ייל מבוסס על עבודה בסבבים קצרים (sprints), כשבסוף כל סבב משיקים תוצר וגם מפיקים תובנות לשיפור לקראת הסבב הבא (מופע שנקרא retro). ה-OECD קורא לרגולטורים להשתמש בכלים הקיימים כדי להתחיל לעשות את זה. אני חושב על שני כלים כאלו: שיטת רגולציה חכמה ושיתוף ציבור. בדרך כלל משתמשים בכלים האלו כדי לתכנן מראש רגולציה, ולדעתי ה-OECD רומז בעדינות שצריך להתחיל להשתמש בהם גם כדי לבחון רגולציות בדיעבד וכדי לתחקר את עצם תהליך גיבוש הרגולציה.

המשך יבוא

המהלך הזה לא בא פתאום. הוא תוצר של חודשים של עבודה והוא גם תוצר של הרבה מאמצים. למשל בסוף שנת 2020 שבע מדינות חתמו על הסכם שיתוף פעולה בשם Agile nations, שמטרתו לשלב זרועות במאמץ לקדם רגולציה אג'ילית וגמישה יותר. גם אני מתעסק ברעיון הזה ויצא לי להתנסות בגיבוש רגולציה בתהליך אג'ילי (אפשר לראות פה מסמך עבודה שעוד לא סיימתי – מוזמנים לכתוב לי אם זה מעניין אתכם ותרצו לחבור אלי).

למרות שהרעיון הזה מתבשל כבר תקופה, עדיין אין ממש דוגמאות ליישום בשל.

מניסיון שלי, מבחינת ה-OECD החלטה כזו היא יריית פתיחה להרבה תהליכי עבודה פרקטיים יותר. אז נצטרך להמתין ולראות מה ייצא מזה.
ואם "רגולציה אג'ילית" תהפוך לבאז וורד (כמו שקרה ל-sandbox) – תזכרו איפה זה התחיל.