למה רכבים חשמליים מזהמים יותר מרכבים רגילים?

כולם מדברים על משבר האקלים ועל צעדים שצריך לעשות כדי להגן על הסביבה. ממשלות תומכות וגם כופות מעבר לאנרגיה פחות מזהמת וחברות מספרות לנו שהמוצרים שלהן מפחיתים את הפגיעה בסביבה. אחד המוצרים הפופולאריים בטרנד הירוק הזה הוא רכבים חשמליים.

אבל כנראה שהטרנד הזה מבוסס על אינטואיציה לא נכונה.

הערת עריכה: בגרסה המקורית נעשה שימוש לא מדויק במונח "זיהום" ביחס למחקרים שמוזכרים בפוסט. המחקרים שמוצגים כאן התמקדו בפליטת פחמן דו-חמצני, ולא בחנו את כל סוגי הזיהום . ולכן בוצע תיקון בנוסח הפוסט. תודה למגיבים.

המחקר שזיעזע את גרמניה

קבוצת חוקרים ממכון המחקר הגרמני IFO פרסמה בשנת 2019 מחקר שסתר את האינטואיציה ואת ההנחות המקובלות. לפי המחקר, רכבים חשמליים יוצרים בין 11% ל-28% יותר פחמן דו חמצני בהשוואה לרכבים עם מנוע דיזל. המחקר הזה יצר רעידת אדמה בגרמניה, כי הממשלה התחייבה להפחית את פליטת הפחמן הדו חמצני ב-40% עד 2030.

המחקר השווה בין שלושה רכבים: Tesla Model 3 בתור הרכב החשמלי, Mercedes 220d עם מנוע דיזל, ו-Mercedes C Class שהוסבה ממנוע בנזין למנוע גז נוזלי (שאמור להיות יותר חסכוני ופחות מזהם). המחקר הזה בדק את הפליטות התייחס למעגל החיים המלא של כל רכב (full life cycle) – החל מהייצור של הרכב ועד הקילומטר האחרון שהוא נוסע. המחקר השוואה בין הרכבים בהנחה שכל אחד מהם נוסע 150,000 ק"מ בסך הכל. והם השתמשו בנתונים שנאספו במחקרים של ממשלת שבדיה.

בסך הכל, המרסדס עם מנוע הדיזל יצרה 141 גרם של פחמן דו חמצני לק"מ נסיעה, כולל פליטת הפחמן שכרוכה בהפקת הדלק (קידוח, זיקוק והובלה). הרכב החשמלי של טסלה יצר בין 156 ל-181 גרמים של פחמן דו חמצני לק"מ נסיעה (זה כולל את הפליטה שכרוכה בייצור הסוללה – חציבה ועיבוד של מתכות כמו ליתיום, קובלט ומגנזיום). הרכב החשמלי פלט יותר פחמן דו חמצני.

זה לא המחקר היחיד שערער את ההנחה הרווחת לגבי רכבים חשמליים. מחקר אחר מצא שרכבים חשמליים גורמים לפליטת פחמן דו חמצני גבוהה ב- 15%-68% יותר מרכבים המונעים בדלק.

זה לא הרכב – זו הסוללה

המחקר הזה מציף את העובדה שרכב מזהם לא רק כשהוא נוסע על הכביש, אלא גם לפני, אחרי ותוך כדי. ייצור הרכב כרוך בפליטות פחמן דו חמצני, וגם הטיפול ברכבים שירדו מהכביש והפקת האנרגיה שבה הרכב משתמש – כולם פולטים פחמן דו חמצני. במקרה של רכבים חשמליים מקור מרכזי של לפליטת פחמן דו חמצני היא הסוללה. וכמו שהמחקר מראה, ייצור סוללה היא פעולה שכרוכה בהשפעה סביבתית לא מבוטלת.

אבל יש עוד גורם משמעותי שמשפיע על היקף פליטת הפחמן הדו חמצני. את הסוללה צריך להטעין. מחברים את הסוללה לשקע חשמל והיא מתמלאת. אבל איך החשמל הזה מגיע לשקע שלנו? צריך לייצר אותו. וכמו שהפקה ועיבוד של דלק משפיעה על הסביבה, גם הפקת חשמל כרוכה בפליטה של פחמן דו חמצני. ולכן היקף ההשפעה הסביבתית שרכבים חשמליים יוצרים תלוי גם בשאלה – איך מייצרים חשמל אצלכם במדינה? האם משתמשים במזוט? שורפים פחם או גז טבעי? האם משתמשים באנרגיה גרעינית שהיא ירוקה ביותר?

המחקר הנוסף שהזכרתי מדבר על כך שרכב חשמלי פולט יותר פחמן דו חמצני מרכב רגיל, בפער של 15%-68%. זה פער גדול, נדמה שהמחקר לא מדויק. הפער הזה נובע מהיקף פליטת הפחמן הדו חמצני של השיטות השונות לייצור חשמל.

האם אירופה משקרת לעצמה?

המחקר הזה עשה הרבה רעש בגרמניה ובאירופה כולה. באיחוד האירופי מדברים על יעד של אפס פליטות פחמן ועל רכבים עם אפס פליטות פחמן (zero-emission vehicles). אבל גם הם מבינים שאפס זה לא באמת אפס. כרגע הם פועלים כדי שעד 2021 כל הרכבים באירופה יהיו כאלו שפולטים פחות מ-95 גרם פחמן דו חמצני לק"מ. והם שואפים להפחית את הפליטות ל-59 גרם לק"מ עד 2030. כמו שראינו – גם רכבי דיזל וגם רכבים חשמליים די רחוקים מהיעדים האלו.

האיחוד האירופי מתייחס לרכבים חשמליים כאל התקווה הגדולה שתאפשר לשינוי הזה לקרות. אבל המחקר הגרמני מראה שרכבים חשמליים פולטים פחמן דו חמצני – והרבה. ולכן החוקרים הגרמניים מבקרים את המדיניות האירופית וטוענים שהיא בלתי אפשרי מבחינה טכנית ("technically unrealistic"). יש כמובן גם ביקורות על המחקרים האלו – גם מארגונים ירוקים וגם מהכיוון של יצרניות רכבים חשמליים.

שלוש הערות חשובות:
1. המחקר הזה, כמו כל מחקר גדול מבוסס על הנחות. לא בדקתי אותן ויכול להיות שהן לא מדויקות.
2. המחקר הגרמני נערך ביחס לדפוסי פעילות ועלויות ייצור בגרמניה בתקופה מוגדרת. אי אפשר להסיק ממנו מסקנות אוטומטיות לישראל (יכול להיות שהמסקנות רלוונטיות לישראל, אבל צריך לבדוק) וגם ברור שבעתיד דברים ישתנו. אבל הוא כן מציג דוגמה לחשיבה מערכתית, שיכולה לחשוף מסקנות מפתיעות.
3. יש גם מחקרי נגד שמבקרים ותוקפים את המחקר הזה (ותודה לקוראים ששלחו לי), למשל המקור הזה.

הסיפור המרכזי הוא לא מחקר כזה או אחר. הסיפור הוא גם לא בבחירה בין רכב בנזין לרכב חשמלי (די ברור שהרכב החשמלי ינצח וזה רק עניין של זמן). הסיפור הוא למה אנחנו מופתעים.

מעבר לרכב החשמלי – מה יושב מאחורי הסיפור הזה

1. מה שרואים ומה שלא רואים

המחקר הזה מפתיע כי אנחנו יודעים שמנוע בעירה שורף דלק ולכן מזהם. גם אפשר להריח את זה. אנחנו מריחים את הדלק בתחת הדלק ואפשר להריח את העשן שהרכב פולט. מנוע בעירה הוא גם רועש. בקיצור – אנחנו יכולים להרגיש באמצעות החושים שלנו שמנוע בעירה הוא "רע" ומזהם. לעומת זאת, סוללה חשמלית היא נקייה, שקטה ולא מזיקה. לפחות ככה זה מרגיש.
אבל ייצור הסוללה והטעינה שלה כרוכות בזיהום ופליטת פחמן דו חמצני. אנחנו פשוט לא רואים את זה.

זה מקרה קלאסי של הטיה קוגנטיבית של התעסקות במה שאנחנו רואים ולא במה שלא רואים. למרות שלעיתים קרובות מה שלא רואים הוא הרבה יותר גדול ומשמעותי – למשל מספר האנשים שתרופה הצילה יהיה גדול יותר ממספר האנשים שסבלו מתופעות לוואי ממנה. אבל מה שמטריד את הרגולטור תופעות הלוואי של תרופה שתאושר, ולא האנשים שיחלו וימותו בגלל תרופה שלא תאושר.

הזיהום הזה פשוט קורה במקום אחר. הזיהום שכרוך בייצור החשמל מתרחש בתחנת הכוח שמייצרת את החשמל עבורי. זה יכול להיות בקצה השני של העיר, בעיר אחרת, ותיאורטית גם במדינה שכנה. כמובן שההפקה של חומר הגלם (נפט) לחלוטין יכולה להתבצע בצד השני של העולם.
גם הכרייה והייצור של הסוללה כנראה מתבצעת במקום אחר בעולם. הרבה מהמוצרים שאנחנו צורכים מיוצרים בסין ומדינות מתפתחות אחרות. שם אין סטנדרטים של "אפס פליטות". זה פשוט זיהום בחצר של מישהו אחר. נשמע לכם מוכר?

2. עוד מקרה של NIBMY

כל הסיפור הזה הוא סוג של NIMBY. אנחנו נגד זיהום – אצלנו. אבל אדישים לזיהום שמתרחש במקומות אחרים. האיחוד האירופי רוצה שהרכבים שנוסעים על הכבישים באירופה לא יפלטו הרבה פחמן דו חמצני, אבל מה לגבי הזיהום שמתרחש מחוץ לאירופה?
אני לא חושב שזו החלטה מכוונת, אבל במבחן התוצאה יש פה רגולציית NIMBY והעדפה ציבורית למוצר שאולי מזהם יותר, אבל מזהם רחוק ממני. וזה NIMBY קלאסי.

3. ניתוח מעגל חיים שלם full life cycle

זאת גם דוגמה לצורך בניתוח שלם של הסוגיה, ולסכנה שבהתמקדות באלמנט אחד. אין ספק שהרכב החשמלי עצמו פולט פחות פחמן דו חמצני כשהוא נוסע בהשוואה לרכב ששורף דלק. אבל זו הסתכלות על נקודה אחת ולא על כל התמונה. ראינו דוגמאות כאלו בפוסט על ההשוואה בין שקיות רב-פעמיות לשקיות ניילון וגם בפוסט על הסיבה שהכבלים של אפל נהרסים מהר. וזה קורה כמובן גם בסוגיות לא סביבתיות: אנחנו מתמקדים ברכיב אחד ומחמיצים את יתר ההשפעות של הרגולציה – כמו השפעות לא רצויות של מכסים, או חוק שאמור לחזק את התעשייה המקומית.

4. מלכודת הכוונות טובות

זאת גם דוגמה לסכנה שטמונה בכוונות טובות. ככל שהכוונות שלנו טהורות וטובות יותר, כך אנחנו משוכנעים יותר בצדקת הדרך שלנו ועלולים לא לראות את החסרונות והמגבלות של המהלך שאנחנו מקדמים. במקרה הזה – ההתאהבות ברעיון שאפשר לעבור לרכב חשמלי עם "אפס פליטות" עיוור את מקבלי ההחלטות לגבי חלק ניכר מההשפעות הסביבתיות שהם יוצרים. ובמצב כזה גם אין סיבה שמישהו ישקיע בפיתוח סוללה שהייצור שלה פחות מזהם – כי אף אחד לא יודע שכרגע יש בעיה.

5. העדפת החדש

אני חושב שגם יש פה דוגמה לטובה לכך שאנחנו אוהבים פתרונות חדשניים ומסעירים. וזה פתח לגימיקים. לא כל פתרון חדשני הוא גימיק זול, אבל הרבה פעמים אנחנו אוהבים את הרעיון שיש לנו פתרון חדש, וההתלהבות הזו מונעת מאיתנו לבחון את הרעיון הזה לעומק. לפעמים פתרונות מסורתיים ו"משעממים" הם הפתרון האמיתי. הדוגמה הכי טובה לזה היא שרגולטורים יעדיפו לאמץ רגולציה חדשה ופחות נוטים להשקיע בשיפור פעולות הפיקוח ואכיפה בשטח. זה סזיפי, משעמם ומעייף.

בשורה התחתונה אני רוצה להשאיר שאלה – כמה אומץ צריך בשביל ליזום, לממן ולפרסם מחקר שאומר את ההיפך ממה שכולם רוצים לשמוע?
במקרה הזה ייתכן שחלק מהתעשייה שמחה לשמוע את המחקר הזה, אבל בהרבה מקרים קשה למצוא מישהו מספיק אמיץ או טיפש כדי שיגיד לנו מה שאנחנו צריכים לשמוע אבל לא ממש רוצים.

הרגולציה האמריקאית ממשיכה לזרוע הרס: אין מסכות מיגון מפני הקורונה

לפני שלושה שבועות כתבתי על כך שארה"ב מאבדת שליטה על הקורונה בגלל רגולציה גרועה. התוצאות לא איחרו לבוא: היום יש בארה"ב יותר חולים מבכל מדינה אחרת (מעל 200,000) ומתו שם כבר יותר מ-5,000 איש.
יש מחסור עולמי אדיר במסכות N95, וגם בארה"ב אין מספיק מסכות כאלו עבור הצוותים הרפואיים.

ה-FDA יצא בשורת הקלות רגולטורית סביב משבר הקורונה, אבל הן לא פתרו את המחסור במסכות שחשובות במיוחד לצוותים בבתי החולים.

אפשר היה לפתור את המחסור הזה ולמגן את הצוותים הרפואיים אם היו משתמשים בגרסה הסינית למסכות N95, שנקראת KN95 ונמצאו בעלות הגנה אפקטיבית. למה אי אפשר? כי יבוא של המסכות האלו טעון אישור מה-FDA, והם עדיין לא נתנו אישור כזה.

להמשיך לקרוא הרגולציה האמריקאית ממשיכה לזרוע הרס: אין מסכות מיגון מפני הקורונה

הסיבה שהקורונה משתוללת בארה"ב: רגולציה גרועה

לבתי חולים בארה"ב יש את הציוד הנדרש לביצוע בדיקה של קורונה והם היו יכולים לבדוק הרבה מאוד אנשים. אבל המרכז למניעת מחלות של הממשל הפדרלי (CDC) רצה ליישם בדיקה חדשה ומתוחכמת שמיועדת לבדוק שורה של וירוסים חוץ מהקורונה. לכן ה-CDC חייב את בתי החולים לבצע רק את הבדיקה המיוחדת שהוא פיתח ואסר עליהם לבצע כל בדיקות אחרות. בנוסף, נקבע שאסור למעבדות של בתי החולים לבצע את הבדיקה בעצמן, אלא רק במעבדה של ה-CDC ובשש מעבדות ממשלתיות בלבד (זה ממש מעט עבור מדינה ענקית כמו ארה"ב). ה-CDC הפך את עצמו למונופול ממשלתי על הבדיקות קורונה. אגב, זה נוהל ייחודי שלא קיים במדינות אחרות והוא גם חורג מההנחיות של ארגון הבריאות העולמי, ה-WHO.

השילוב של בדיקה ייחודית, איסור על שימוש בציוד המקובל וחובה לעבוד רק עם מעבדות ממשלתיות יצר צוואר בקבוק רציני. כמו בכל רגולציה – כאשר יוצרים סרבול או בירוקרטיה, התהליך מתארך והפרודוקטיביות יורדת (במקרה הזה – מבצעים פחות בדיקות). השלטון הפדרלי יצר מגבלה מלאכותית על היקף הבדיקות שאפשר לבצע.

לצערנו זה לא נגמר שם. חלק מערכות הבדיקות של ה-CDC היו פגומות. הבדיקה המיוחדת לא מזהה את הוירוס (false negative) וגם אנשים חולים נמצאו בריאים. ה-CDC הכריח את כל המערכת לעבוד עם ערכות פגומות.

סיכום ביניים: יש צוואר בקבוק בבדיקות + הערכות של ה-CDC פגומות ולא מזהות שמישהו חולה.

חוקי אלכוהול הזויים

לפני מאה שנים נכנס לתוקף התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית – שאסר על ייצור, שיווק, יבוא וצריכה של אלכוהול. התיקון הזה יצר את תקופת היובש. הוא בוטל רק ב-1933, אבל האמריקאים נשארו עם שריטה מסוימת לגבי אלכוהול. וגם בספר החוקים שלהם נשארו כל מיני צלקות מאותה תקופה. לכבוד המאורע חשבתי שיהיה נחמד להסתכל על חוקים ורגולציות בנושא אלכוהול שנשארו בספר החוקים הרבה אחרי תקופת היובש. הנה כמה דוגמאות לחוקים הזויים שהסיאטל טיימס מצא, בצירוף המחשבות שלי.

1. בקרולינה הצפונית אסור עד היום להגיש אלכוהול במשחק בינגו.

כי בינגו הוא משחק כל כך אגריסיבי ואלים, שמסוכן לתדלק אותו עם אלכוהול. אין לרגולטור של קרולינה הצפונית בעיה עם זה שאנשים ישתו ואז ישחקו פוטבול או היאבקות. מסתבר שבינגו ואלכוהול זה השילוב הכי מסוכן. להמשיך לקרוא חוקי אלכוהול הזויים

רגולציה מול הקידמה – הגבלות על אוטומציה

עד היום כתבתי ביקורת על די הרבה רגולציות, ואפילו תהיתי אם נמצאה הרגולציה הגרועה בעולם. אבל נראה שהפעם נתקלתי באחת הרגולציות עם פוטנציאל ההרס הכי גדול שאפשר לדמיין. מדובר בהצעה של ביל דה בלאסיו – ראש עיריית ניו יורק ומתמודד בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לנשיאות בשנת 2020. דה בלאסיו פרסם את החזון שלו לרגולציה תחת הכותרת "למה עובדים אמריקאים צריכים להיות מוגנים מפני אוטומציה".

רגולציה נגד קידמה

נתחיל בהתחלה – כולם מסכימים שטכנולוגיה מסייעת לנו לחסוך עבודה ולשפר את איכות החיים. ושכשחוסכים עבודה – צריך פחות עובדים. אוטומציה יכולה להיות בפס הייצור, בתוכנה לזימון פגישות, שימוש באתר אינטרנט במקום חנות פיזית ועוד.

להמשיך לקרוא רגולציה מול הקידמה – הגבלות על אוטומציה

איך קוראים להמבורגר צמחוני?

מדינת מיסיסיפי בארה"ב אוסרת על על חנויות לקרוא להמבורגרים צמחוניים "המבורגרים צמחוניים". נשמע לכם מוזר? אתם לא לבד.

למה מותר לקרוא בשר?

חוקים שאוסרים הטעיה הם לא דבר חדש. למשל אסור לומר שמוצר ללא בשר מכיל בשר. אבל החוק החדש (שנכנס לתוקף ביולי 2019) מרחיב את האיסור גם למוצרים שבדרך כלל מכילים בשר. התוצאה היא שאסור לקרוא להמבורגר טבעוני "המבורגר טבעוני" (vegan burger) או לנקניקיה צמחונית "נקניקיה צמחונית" (veggiehot dog). זה אסור גם אם השם של המוצר מכיל בפירוש את המילה "צמחוני".

מסתבר שלדעת המחוקקים במיסיספי, הצרכנים עלולים לחשוב ש"המבורגר טבעוני" מכיל בשר. אם אתם שואלים אותי, זה חוק מיותר. ולא רק שהוא מיותר – הוא גם די מזלזל באינטיליגנציה של הצרכנים. וככל שמתעמקים בחוק – הוא נשמע יותר הזוי. כי אם לדעתנו צרכנים עלולים לטעות בדבר כל כך פשוט ולחשוב ש"המבורגר צמחוני" הוא בשרי, אז הם מתבלבלים ממש בקלות. איך הם יכולים לבחור דירה, ביטוח או פנסיה אם הם יחשבו ש"צמחוני" הוא בשרי? להמשיך לקרוא איך קוראים להמבורגר צמחוני?

הניסיון לטפל באפליה בשוק הדיור

רגולציה למניעת אפליה – אין ראוי מזה.

למשל החוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. יש שני אתגרים עם חקיקה למניעת אפליה – קשה לאכוף אותה (לכו תוכיחו שאני לא רוצה למכור לכם מוצר דווקא בגלל הגיל שלכם) ולא בטוח שהיא בכלל אפקטיבית.

איך לטפל בבעיות של אפליה?

יש סימני שאלה סביב רגולציה שאוסרת אפליה. למשל ארה"ב עוסקת הרבה באפליה בתחום המגורים. בשנת 1968 עבר חוק שאסר על אפליה במכירה והשכרה של בתים. החוק עבר כחלק מגל החקיקה למען זכויות האזרח של שנות ה-60, שנועד לטפל באי השוויון וההפרדה על רקע גזעי. באותה תקופה היה מאוד נפוץ שבשכונות "לבנות" יסרבו להשכיר או למכור דירות לאפרו-אמריקאים.

אבל למרות החוק הזה, שעבר לפני יותר מ-50 שנים, עדיין יש סגרגציה (הפרדה) בתוך הערים האמריקאיות. להמשיך לקרוא הניסיון לטפל באפליה בשוק הדיור