חוקי אלכוהול הזויים

לפני מאה שנים נכנס לתוקף התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית – שאסר על ייצור, שיווק, יבוא וצריכה של אלכוהול. התיקון הזה יצר את תקופת היובש. הוא בוטל רק ב-1933, אבל האמריקאים נשארו עם שריטה מסוימת לגבי אלכוהול. וגם בספר החוקים שלהם נשארו כל מיני צלקות מאותה תקופה. לכבוד המאורע חשבתי שיהיה נחמד להסתכל על חוקים ורגולציות בנושא אלכוהול שנשארו בספר החוקים הרבה אחרי תקופת היובש. הנה כמה דוגמאות לחוקים הזויים שהסיאטל טיימס מצא, בצירוף המחשבות שלי.

1. בקרולינה הצפונית אסור עד היום להגיש אלכוהול במשחק בינגו.

כי בינגו הוא משחק כל כך אגריסיבי ואלים, שמסוכן לתדלק אותו עם אלכוהול. אין לרגולטור של קרולינה הצפונית בעיה עם זה שאנשים ישתו ואז ישחקו פוטבול או היאבקות. מסתבר שבינגו ואלכוהול זה השילוב הכי מסוכן.

2. מדינת טנסי מחייבת את הבעלים של ברים למנוע מהלקוחות להרעיש.

על פניו זה נשמע הגיוני, כי אנחנו לא רוצים ששיכורים יתפרעו ויפריעו לציבור. אבל מה הבעלים של בר אמור לעשות? ומה הוא מסוגל לעשות? אם לי היה בר וחבורה של לקוחות היו מתחילים להתפרע ולהרעיש – הייתי מתקשר למשטרה. אבל אם החוק קובע שאני אחראי למנוע את הרעש – השוטרים יגיעו ויעצרו אותי.

3. בוושינגטון די.סי אסור להשתמש בסנטה קלאוס כדי למכור אלכוהול.

האם זה בגלל שהוא סמל לאומי? (מותר להשתמש בנשיא או בדגל כדי למכור אלכוהול) או אולי בגלל שילדים נותנים בו אמון? (אבל מותר להשתמש בדמויות של דיסני כדי למכור אלכוהול) ואם מונעים מסנטה קלאוס להיות חלק משיווק של אלכוהול, אולי זה בגלל שהוא מזוהה מסחרית עם קוקה קולה? האם יכול להיות שהם רוצים אותו לעצמם?

4. ברוב מדינות ארה"ב צריך רישיון מיוחד כדי למכור אלכוהול, אבל באיידהו החוק מגביל את מספר הרישיונות. מספר בעלי הרישיון למכור אלכוהול לא יעלה על יחס של 1 ל-1,500 תושבים.

לי זה נשמע כמו רגולציה שבעיקר מצמצמת תחרות, כי אנחנו פשוט לא רוצים "יותר מידי" עסקים בתחום.

5. באוקלוהומה יש רגולציה שבעיני היא פשע: אם בירה מכילה יותר מ-4% אלכוהול – מותר למכור אותה רק בטמפרטורת החדר.

זה פשוט נורא כי הבירות הכי טעימות מכילות אחוז אלכוהול גבוה. וכמו שצ'רצ'יל אמר, יש מעט דברים יותר גרועים מבירה חמה.

ונעבור לכמה איסורים שבוטלו לאחרונה –

6. עד 2017 היה אסור לרקוד בניו יורק, אלא אם העסק קיבל רישיון מיוחד שהתיר את זה (רישיון קברט).

סיפרתי בעבר על החוק שהיה בתוקף כמעט 100 שנה ושימש כדי לחסל עסקים, להפלות אפרו-אמריקאים ולסכן את הציבור. מה מסוכן באנשים רוקדים? קשה לומר. עוד יותר קשה לחשוב על חוקים כל כך מזיקים – שגם לא הביאו שום תועלת ופגעו כל כך הרבה בציבור.

7. במשך שנים רבות קנזס אסרה להגיש יין בספל תה.

בניגוד לרגולציה של אוקלוהומה, בחוק הזה יש היגיון כי יין שותים בכוסות זכוכית. מצד שני, אם מישהו נהנה לשתות יין מספל תה, למה שיהיה לי אכפת מזה? ויותר חשוב – למה שלממשלה יהיה אכפת מזה?

8. בעבר, נברסקה חייבה בעלי ברים למכור מרק אם הם רצו למכור בירה.

מרק זה פתרון מצויין אם אתם חולים, אבל אני לא בטוח שזה הנישנוש הכי מתאים לצד בירה. כנראה שזה מה שמקבלים כשנותנים לרגולטור להחליט מה לאכול ליד המשקה שלכם.

הרגולציות האלו מגוחכות ומטופשות.

בעיני זה מרגיז כי לא נותנים לבן אדם להינות מהדרינק שלו בשקט.

וזה עצוב גם כי בשביל חברה מתפקדת צריך ממשלה וצריך חוקים. אבל חוקים כאלה עושים צחוק משלטון החוק, ופוגעים במעמד של חוקים אחרים שבאמת צריך.

כשמסתכלים על זה מרחוק, נראה שקל מידי לקבוע רגולציה גרועה וגם קשה מידי לבטל אותה (אחרת החוקים האלו לא היו שורדים כל כך הרבה שנים). אולי אנחנו צריכים מנגנון שיקל לבדוק את הרגולציה ולבטל חוקים מזיקים ומיותרים.

איך קוראים להמבורגר צמחוני?

מדינת מיסיסיפי בארה"ב אוסרת על על חנויות לקרוא להמבורגרים צמחוניים "המבורגרים צמחוניים". נשמע לכם מוזר? אתם לא לבד.

למה מותר לקרוא בשר?

חוקים שאוסרים הטעיה הם לא דבר חדש. למשל אסור לומר שמוצר ללא בשר מכיל בשר. אבל החוק החדש (שנכנס לתוקף ביולי 2019) מרחיב את האיסור גם למוצרים שבדרך כלל מכילים בשר. התוצאה היא שאסור לקרוא להמבורגר טבעוני "המבורגר טבעוני" (vegan burger) או לנקניקיה צמחונית "נקניקיה צמחונית" (veggiehot dog). זה אסור גם אם השם של המוצר מכיל בפירוש את המילה "צמחוני".

מסתבר שלדעת המחוקקים במיסיספי, הצרכנים עלולים לחשוב ש"המבורגר טבעוני" מכיל בשר. אם אתם שואלים אותי, זה חוק מיותר. ולא רק שהוא מיותר – הוא גם די מזלזל באינטיליגנציה של הצרכנים. וככל שמתעמקים בחוק – הוא נשמע יותר הזוי. כי אם לדעתנו צרכנים עלולים לטעות בדבר כל כך פשוט ולחשוב ש"המבורגר צמחוני" הוא בשרי, אז הם מתבלבלים ממש בקלות. איך הם יכולים לבחור דירה, ביטוח או פנסיה אם הם יחשבו ש"צמחוני" הוא בשרי? להמשיך לקרוא איך קוראים להמבורגר צמחוני?

הניסיון לטפל באפליה בשוק הדיור

רגולציה למניעת אפליה – אין ראוי מזה.

למשל החוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. יש שני אתגרים עם חקיקה למניעת אפליה – קשה לאכוף אותה (לכו תוכיחו שאני לא רוצה למכור לכם מוצר דווקא בגלל הגיל שלכם) ולא בטוח שהיא בכלל אפקטיבית.

איך לטפל בבעיות של אפליה?

יש סימני שאלה סביב רגולציה שאוסרת אפליה. למשל ארה"ב עוסקת הרבה באפליה בתחום המגורים. בשנת 1968 עבר חוק שאסר על אפליה במכירה והשכרה של בתים. החוק עבר כחלק מגל החקיקה למען זכויות האזרח של שנות ה-60, שנועד לטפל באי השוויון וההפרדה על רקע גזעי. באותה תקופה היה מאוד נפוץ שבשכונות "לבנות" יסרבו להשכיר או למכור דירות לאפרו-אמריקאים.

אבל למרות החוק הזה, שעבר לפני יותר מ-50 שנים, עדיין יש סגרגציה (הפרדה) בתוך הערים האמריקאיות. להמשיך לקרוא הניסיון לטפל באפליה בשוק הדיור

ודאות ועתיד ההייטק

בדרך כלל כשאני מביא סיפורים מהעולם, הם על ארה"ב ואירופה. גם יתר הבלוגים והעיתונאים כותבים על אותן מדינות. אז הפעם חשבתי לגוון וללכת למקום שלא מדברים עליו כמעט – הכלכלה השמינית הכי גדולה בעולם.

ברזיל.

בעבר טענתי שבשנת 2019 הרגולציה על ההייטק תפרח. ובמהלך שנת 2018 ברזיל העבירה חוק מודרני להגנה על מידע ופרטיות. הוא נקרא בקיצור LGPD (בתרגום מילולי לאנגלית: General Data Privacy Law).

להמשיך לקרוא ודאות ועתיד ההייטק

תחרות ופופוליזם אמריקאי

דיני הגבלים עסקיים מיועדים למנוע חסמים מלאכותיים לתחרות כדי למנוע פגיעה בצרכנים. זה תחום שמבוסס מאוד על כלכלה, אבל מפעם לפעם עולות הצעות פופוליסטיות שעלולות לגרום ליותר נזק מתועלת.

קחו לדוגמה את ההצעות של הסנטורית הדמוקרטית אליזבט וורן, שמתכוונת לרוץ לנשיאות ארה"ב בשנת 2020. לפני כמה חודשים היא הצהירה שכנשיאה היא תקדם שתי יוזמות בתחום ההגבלים עסקיים – שעושות הרבה רוח אבל עלולות לגרום להרבה נזק

להמשיך לקרוא תחרות ופופוליזם אמריקאי

לספור דובדבנים

מיד לאחר שהוא נבחר, הנשיא טראמפ הודיע שהוא יוביל רפורמות ברגולציה הפדרלית. למשל, שיבטל לפחות 75% מהרגולציה של ה-FDA. נשמע קיצוני. מסתבר שהמציאות פחות מפחידה, אבל הרבה יותר מוזרה.

בהתאם למדיניות של טראמפ ה-FDA פרסם לאחרונה הצעה לתיקון שיפחית את הרגולציה שחלה בתחום מאוד ספציפי. כמה ספציפי? מדובר ברגולציה על עוגות פאי דובדבנים קפואות ("frozen cherry pies"). אמיתי לגמרי.

להמשיך לקרוא לספור דובדבנים

שנאת הסיכון של ה-FAA

אנחנו על סף המהפכה הבאה בתחום התחבורה. אני לא מתכוון לנסיעה שיתופית או להיפרלופ. אני מדבר על השמיים.

עברו 115 שנים מאז שהאחים רייט ביצעו את הטיסה הראשונה. בעשורים האחרונים התחבורה האווירית הרחבה מאוד וגם הפכה נגישה יותר כלכלית. אבל תחבורה אווירית מתבצעת באותו אופן כבר כמה עשרות שנים והיא מעין מועדון סגור מבחינת יזמות וחדשנות. בואו נשים את הציניות בצד ולרגע נעז לחלום: מכוניות מעופפות, רחפנים לא מאוישים וטיסות על-קוליות. יש בארה"ב המון השקעות ומיזמים שרוצים לקדם את זה.

חסמים רגולטורים

אבל התחום לא ממש יכול להתקדם כי כל פעילות חייבת אישור מרשות התעופה האמריקאית (FAA). בירוקרטיה היא לא דבר חדש, אבל תחום התעופה הוא דוגמה לרגולציה מחמירה מידי שמנוהלת על-ידי שנאת סיכון ופחד. התוצאה היא שה-FAA מעדיף לאשר טכנולוגיות קיימות ופחות נלהב לאשר טכנולוגיות חדשות ולא מוכרות. להמשיך לקרוא שנאת הסיכון של ה-FAA