רגולטורים כיזמים

ג'ובס, בזוס, צוקרברג… והמפקח על הבנקים? מה הקשר בין רגולציה ליזמות?

כבר הרבה שנים שהיזמות היא כוח שמשפיע בצורה מדהימה על החיים שלנו. היזמות הביאה לשירותים חדשניים בכל עולמות התוכן שאנחנו מכירים – בתקשורת שאנחנו צורכים, ברכישות שאנחנו מבצעים, בטיפולים הרפואיים שאנחנו מקבלים ועוד. הכל התחיל מיזמות.

גם עכשיו, כשהעולם העסקי נפגע מהקורונה בצורה חמורה ומגיב בפיטורי עובדים, נראה שעולם היזמות מצליח עדיין לשמור על יציבות, כאשר הסטארטאפים בהייטק הישראלי הצליחו לגייס ברבעון השני של 2020 סכום של 2.5 מיליארד דולר, סכום זהה לסכום אותו גייסו בתקופה המקבילה ב-2019.

יזמות במגזר הציבורי?

במאה ה-21 יזמות היא כמעט מילה נרדפת לסטארט-אפים, לאקזיטים והיא מזוהה בצורה מובהקת עם העולם העסקי. אז איך נשמע לכם הביטוי "יזם במגזר הציבורי"? או "רגולטור יזם"?

אולי בשמיעה ראשונה זה נשמע מוזר ולא אינטואיטיבי, אבל זו שאלה חשובה ויש בה מעבר לדיון פילוסופי או סמנטי על מהי יזמות ומיהו רגולטור. זו שאלה שיכולה לעזור לנו לחשוב איך הרגולציה בישראל ובעולם עובדת היום, ואיך היא יכולה להיראות.

שני מקרי מבחן – עמלות הבנקים והתחרות בענף המזון

שני חוקרים ישראלים פרסמו מאמר שבו הם טוענים טוענים שיש חיה כזאת, יזם רגולטור. הם מנתחים שני מקרי מבחן מישראל בעשרים השנים האחרונות: רפורמת עמלות הבנקים שהוביל ב-2008 רוני חזקיהו, שהיה אז המפקח על הבנקים, והחוק לקידום התחרות בענף המזון שקידם ב-2014 דיוויד גילה, שהיה אז הממונה על ההגבלים העסקיים.

הטענה במאמר היא שבשני המקרים האלה, הרגולטורים התנהלו כמו יזמים.

מה שמשותף ליזמות בעולם העסקי ובין הדרך שבה בוצעו שתי הרפורמות האלו הוא הצורך לדחוף את הרעיון קדימה תוך כדי יצירת שיתופי פעולה עם שחקנים מגוונים. אי אפשר היה להעביר כאלו רפורמות בלי גורם שיוזם ומקדם את הרפורמה בכל הכח, בשילוב עם בניית מסגרת של שיתופים פעולה וגורמים שיתמכו ביוזמה שלו. גם בעולם היזמות העסקי וגם בעולם הציבורי, היזמים נדרשים לפעול מול בעלי העניין שלהם  – הגורמים שמושפעים מהפעילות שלהם או משפיעים עליה.

היזם העסקי

במקרה העסקי – היזם צריך למכור את הרעיון שלו לגורם המממן (שיסכים להשקיע במיזם), לרתום את העובדים וכמובן לשכנע את הלקוחות הראשונים שיסכימו לקנות את המוצר ולתת לו צ'אנס. בנוסף, ייתכן שיש רגולטור שמפקח על תחום הפעילות וצריך גם לשכנע אותו שהפעילות בטוחה או שהעסק החדש זכאי לרישיון. לכל השחקנים האלו יש דעות ואינטרסים וצריך להתחשב בהם ולדעת לרתום אותם כדי שהמיזם יתרומם.

היזם הציבורי

במקרה הציבורי זה אולי אפילו מסובך עוד יותר – יזמים רגולטוריים נדרשים לפעול מול גורמים בתוך משרדי הממשלה ומול השרים הרלוונטיים; וגם מול רגולטורים מקבילים שלפעמים עוסקים בנושאים משיקים ואפילו חופפים. אם בתוך הממשלה לא יהיה שיתוף פעולה – הרפורמה לא תתקדם. אבל שימו לב שאלו רק הקבוצות הרלוונטיות מתוך הממשלה.

מה לגבי העסקים שמושפעים מהרגולציה? אלה יכולים להיות הבנקים, חברות הביטוח, הסופרמרקטים או כל חברה אחרת. ואז צריך גם לקחת בחשבון ארגוני מגזר שלישי, כמו עמותות, שייתכן שתהיה להם עמדה והשפעה בנושא, וגם את הציבור בכללותו שיושפע מהמדיניות החדשה. מורכב ומאתגר ביותר.

לפי המאמר, הרפורמות בתחום הבנקאות והמזון הצליחו, בין היתר, בגלל שהרגולטורים דאגו לקדם אותן כמו שמקדמים מיזם עסקי. חזקיהו וגילה הצליחו להתמודד עם האתגר הזה בכך שהם הבינו בצורה מעמיקה את הציפיות והאינטרסים של כלל הצדדים, דאגו לענות על האינטרסים השונים כדי לגייס אותם וכך בנו שיתופי פעולה שיעזרו לקדם את המוצר שלהם (הרפורמה).

המאמר מדגיש שאם לא היו לחזקיהו או לגילה את הידע המקצועי הרחב ואת היכולת הפוליטית לייצר קואליציות משותפות ולתת מענה לצרכים של השחקנים השונים – קרוב לוודאי שהם לא היו יכולים לקדם את הרפורמות שלהם כי לא היו להם משקיעים או קונים.

למה זה נכון רק באופן חלקי?

בואו נחזור להתחלה. להכניס במשפט אחד את צוקרברג, ג'ובס, בזוס ואת המפקח על הבנקים נשמע קצת משונה. אחד ההבדלים הבולטים בין יזמים פרטיים לבין רגולטורים הוא הזיקה למקוריות וחדשנות. מאחורי רוב היוזמות ששינו את העולם שלנו עומדים רעיונות יצירתיים של אנשים שחשבו על מוצרים שאולי בזמנו נראו מטורפים, ותרגמו אותם מדמיון מופשט עד למוצר או שירות מוחשי.
היזמים העסקיים המציאו משהו – חדש לגמרי או שיפור – ואנשים קונים את המוצר שלהם רק אם הוא מספק להם ערך.

אבל הרגולטור עובד באופן שונה. לפחות במאמר, "יזם רגולטורי" הוא אדם שמיומן בחשיבה מחוץ לקופסה בכל מה שנוגע לדחיפה של הרפורמה למרות כל החסמים הבירוקרטיים והפוליטיים, אבל הרעיון עצמו לא בהכרח מבטא חשיבה חדשנית או יצירתית. המאמר מתאר "רגולטור יזם" בתור מישהו שיודע להעביר מהלכים ולבנות קואליציות, אבל יכול להיות שהיוזמה שלו כבר נוסתה בעולם או שמדובר ברעיון מיושן או אפילו רעיון שלא מועיל.

ויש עוד הבדל משמעותי, שהצביע עליו ידיד הבלוג – שחר מייק. יזמים נוטלים סיכונים. אם הם נכשלים – הם מפסידים כסף, אולי גם את התחתונים. כדי שיזם ישרוד הוא חייב להתאים את עצמו ולספק ערך ללקוחות שלו (שיצביעו עם הארנק שלהם). מהצד השני, רגולטור ממשלתי נמצא בסיטואציה שונה בתכלית. הוא יכול להיכשל (לא לפתור את הבעיה, או ליצור נזקים אחרים) ולהישאר בתפקידו. זה לא רק עניין של סמנטיקה, זה משפיע על כל ההתנהלות ומערך התמריצים של הרגולטור.
וזה גוזר עוד הבדל: יזמים חייבים לקחת סיכונים כדי לשרוד ולהצליח. להבדיל, הרבה רגולטורים מחזיקים בגישה של אפס סיכונים (גם בארץ וגם בעולם).

אז אולי זו יזמות, אבל רק במידה מסוימת. אולי יותר נכון לקרוא לזה "יוזמה ואמביציה", לא בטוח שזו יזמות. התיאור במאמר יותר קרוב ל"רגולטור כפוליטיקאי" מאשר ל"רגולטור כיזם". התכונות החזקות שהמאמר מזהה הן יכולת לזהות את השחקנים המרכזיים, לתת מענה לצרכים שלהם, לבנות קואליציות ולדחוף את הרעיון גם כאשר יש התנגדות רבה.
כדאי להיזהר מרגולטור מקצועי שהופך (אולי בלי ברירה) לפוליטיקאי שצריך לכרות בריתות כדי להעביר רגולציה ולקדם רפורמות. זה יהיה ערבוב מזיק בין המאפיינים של הדרג המקצועי ושל הדרג הפוליטי.

לאן אפשר להתקדם?

אז לגבי השאלה אם רגולטורים הם בעצם יזמים – התשובה היא בערך. אבל מעניין וחשוב לשאול איך אפשר להפוך את הרגולטורים ליזמים עם כל התכונות והיתרונות של יזמים מהמגזר העסקי. הנה שלושה רעיונות:

1. כיוון אפשרי אחד הוא חיזוק של שיתופי הפעולה של רגולטורים עם יזמים שפועלים בתחומי העיסוק שלהם באופן שמקדם יזמות וחדשנות בתעשיות המפוקחות תוך שמירה על האיזונים הנדרשים.

2. כיוון אחר הוא השקעת משאבים גדולה יותר בלמידה (מקומית וגלובלית) של מגמות חדשניות בתחומים המפוקחים – בעצם שהרגולטור לא יהיה מאחורי השוק. השקעה בכיוון הזה תהפוך את הרגולטורים ליזמים לא רק מכוח התבונה והמיומנות הפוליטית שלהם אלא תביא לחשיבה לא שגרתית ולפתרון בעיות שמשפיעות על כלל הציבור.

3. כיוון שלישי הוא אימוץ של דפוסים יזמיים בעבודה של הרגולטור הממשלתי. למשל, יותר פיילוטים שמיועדים לבחון מודלים חדשניים בקטן – ואז להחליט האם לאמץ אותם. או להחליט שבמקום רפורמות גדולות ותיקוני חקיקה מקיפים, מבצעים תיקונים קטנים ומהירים כדי להגיב להתפתחויות במשק. ובכלל – גישה יותר המצאתית ונסיינית, שמוכנה לנסות ולטעות ולא שואפת לקלוע בדיוק מושלם כבר בניסיון הראשון. כלי שימושי שיכול לעזור הוא ארגז חול רגולטורי – יצירת סביבת ניסוי למשטר רגולטורי ניסיוני.

וכמובן – הרבה יותר שימוש בטכנולוגיה ובנתונים.

גישה כזו באמת תעשיר את הרגולטורים ביתרונות של עולם היזמות ולא תסתכם ביוזמה רגולטורית.

__

הפוסט נכתב יחד עם גבי לבל.

המאמר שמוזכר בפוסט נקרא: Regulatory policy entrepreneurship and reforms: a comparison of competition and financial regulation

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: