מי הופך את הרגולציה הסביבתית למסורבלת?

בחודש ינואר ממשל טראמפ עורר דיון ציבורי (והתנגדות) כשהוא הודיע על רפורמה ברגולציה הסביבתית על פרויקטי בניה. רוב התגובות בארצות הברית התייחסו לרפורמה כאל ביטול או צמצום חלקים מהרגולציה הסביבתית. כמובן שהירוקים התנגדו לרפורמה ומי שחושב שיש יותר מידי רגולציה סביבתית – תמך בצמצום שלה.

אבל המציאות יותר מורכבת. מדובר ברפורמה שתייעל ותרענן את הרגולציה הסביבתית והמוקד שלה אינו בביטול. וכמו כל דבר – גם ברגולציה הסביבתית יש מה לשפר.

🎧 ידעתם שיש גם פודקאסט? מוזמנים להאזין – בכל האפליקציות 🎧

מה מתקנים ולמה?

הרפורמה מתמקדת בחוק שנקרא National Environmental Policy Act, שנחקק ב-1969. זאת אומרת שהוא כבר בן 51. מזל טוב.
החוק הזה היה חלק מהגל הראשון של החקיקה הסביבתית בארצות הברית. מה שמיוחד בחוק זה שהוא לא מיועד להגביל את התעשייה הפרטית, אלא שהוא בעיקר מופנה לרשויות הממשלתיות – כדי להקטין את הפגיעה הסביבתית שפרויקטים ממשלתיים גורמים (למשל סלילת כבישים ותשתיות אחרות).

איך מוודאים שהרשויות הממשלתיות לא יתעלמו משיקולים סביבתיים? החוק בעצם יצר שורה של פרוצדורות מחייבות, שהממשלה צריכה לבצע בכל פרויקט. למשל, לייצר ניתוח השפעות סביבתי (environmental impact statements) ולהכין נימוק בכתב להחלטות שכרוכות בפגיעה בסביבה. החוק גם מאפשר לאנשים פרטיים ולארגונים לתבוע ולקבל פיצוי מהממשלה אם הניתוח סביבתי לא שלם או לא מדויק.

כוונות טובות, תוצאות בעייתיות

אני לחלוטין בעד שמירה על הסביבה וריסון הפעולות של הממשלה. אבל בפועל החוק וההשפעות שלו התפתחו למימדים מפלצתיים, הרבה מעבר למטרה המקורית.
כשהחוק עבר, הרעיון היה להבטיח שהרשויות הממשלתיות מבינות את ההשפעות הסביבתיות של הפרויקטים, על בסיס עיקרון פארטו (20% מהמשאבים משיגים 80% מהאפקט). בשנת 1981, כשהחוק היה בן 12 (בת מצווה!), ההערכות היו שניתוח ההשפעות הסביבתי של פרויקט לא יהיה מסמך ארוך (עד 100-150 עמודים גג) ותהליך ההכנה שלו ייקח עד שנה. במשך חמישים שנים החוק והפרוצדורות סביבו הלכו ותפחו. בשנת 2016 נמצא שלוקח יותר מחמש שנים להכין את הניתוח הסביבתי ושהאורך הממוצע שלו הוא יותר מ-600 עמודים.
בחמישים שנים הבירוקרטיה הכפילה את עצמה פי 5 ויצרה עיכובים משמעותיים.

התוצאה בפועל היא תשתיות מיושנות. חלקן לא מותאמות לצרכים העדכניים וחלקן במצב ירוד ואפילו מסוכן.

כנראה שהמנגנונים והבירוקרטיות הלכו והתארכו בגלל התביעות בבתי המשפט. החוק הטיל על הרשויות חובות ויצר מנגנון אכיפה של תביעות אזרחיות. ונראה שהרשויות פועלות כהכנה לתביעה האזרחית. במילים אחרות – החשש מפני תביעה מנהל את התהליך. הרשויות הממשלתיות עושות דוקטורט – לא כדי להגיע לניתוח הכי טוב עבור הפרויקט – אלא כדי לבנות קייס חזק לבית משפט.

וסברה פרטית שלי (שאני לא יכול להוכיח): חלק מהארגונים הסביבתיים משתמשים בתביעות בבתי המשפט, ובעלויות של הכנת הניתוח הסביבתי כדי להרתיע רשויות ממשלתיות ולחסום פרויקטים. הכוונה היא לא לחסום במקרים ספציפיים פרויקטים שיגרמו נזק רב, אלא חסם באמצעות עלויות וטרטור משפטי כדי שהרשויות יעדיפו לזנוח את הפרויקטים מראש.
קצת כמו מה שבירוקרטיה עושה לעסקים שמוותרים מראש ולא נפתחים.

הרפורמה המוצעת

הרפורמה שממשל טראמפ מציע כוללת כמה רכיבים. ראשית, היא מצמצמת את תחולת החוק, כך שהוא יחול במלואו רק על פרויקטים עיקריים (major projects). פרויקטים קטנים יהיו פטורים מרוב ההליך הזה.
שנית, הם רוצים לקבוע מגבלת זמן של שנתיים להשלמת ניתוח ההשפעות הסביבתי (שימו לב שזה עדיין כפול מהזמן שהוערך לפני כמה עשורים). המטרה של השינוי הזה היא לא להכריח את הרשויות לעבוד מהר, אלא להגן עליהן בבתי משפט. לא יבקרו אותן על כך שלא השקיעו יותר משנתיים בהכנת הניתוח.
שלישית, הם רוצים לקבוע באופן מפורש את גבולות הגזרה של הניתוח. למשל, שלא צריך לעשות ניתוח וכימות של השפעות עקיפות. לדוגמה – אם בונים כביש, אז יבצעו הערכה של הנזק לסביבה מסלילת הכביש, אבל לא יצטרכו לנתח את ההשפעה הסביבתית של הרכבים שיסעו עליו, כי זו השפעה עקיפה. השפעות עקיפות הן דבר שקשה ויקר לכמת. ובגלל שאף אחד לא יודע להעריך את השפעות העקיפות במדויק – זה אחד הדברים שהופכים את ההליך המשפטי לסיוט. גם השינוי הזה של החוק מיועד לייצר הגנה בהליכים משפטיים, כי ניתוח השפעות עקיפות הוא אחד הדברים שהכי מסבכים ומאריכים את הניתוחים הללו.

יתרונות וחסרונות של הרפורמה

אני לא בטוח שזו הדרך הנכונה לתקן את הרגולציה ולפתור את הבעיה. אם התביעות בבתי המשפט הן מה שגורם לסירבול ולעיוות בתהליכים – צריך לתקוף את הבעיה הזו בשני מישורים. מצד אחד, צריך לצמצם את החשיפה לתביעות באופן ישיר. זאת אומרת לקבוע על מה אפשר לתבוע ועל מה לא.
מצד שני, צריך לקבוע מה יחשב ניתוח טוב – מה צריך לעשות ומה לא צריך לעשות.

במובן הזה, הפטור מניתוח השפעות עקיפות הוא פתרון נכון כי הוא מגדיר איך נראה ניתוח טוב ומה ה"הישג הנדרש". אבל לדעתי, קביעת פרק זמן מקסימלי זה פתרון פחות מוצלח. קביעת פרק זמן מקסימלי לתהליך הניתוח זה כמו לקבוע את מספר העמודים המירבים לניתוח. זה לא פותר את הבעיה. למה? כי זה בעצם ניסיון לפתור בעיה בירוקרטית עם פתרון בירוקרטי. עדיף להתמקד בתוצר ולא בתהליכים.

ואם רוצים לתקן את הבעיה צריך לזכור מאיפה מגיע העיוות. השימוש בתביעות אזרחיות ובאיום בתביעה גרם למערכת הממשלתית לאמץ מדיניות מתגוננת. זה לא מה שאנחנו רוצים.
אנחנו לא רוצים שהחלטות מדיניות יתקבלו כחלק מטקטיקה משפטית לקראת דיון בבית משפט. אנחנו רוצים ניתוח הוליסטי אמיתי שמביא בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים, כולל שמירה על הסביבה.
זה מצער שבמקום מצפן פנימי (מקצועי, ניהולי ודמוקרטי) ושאיפה לשרת את הציבור, הרשויות נאלצות להתנהל באופן טקטי כדי להגיע מוכנות לבתי משפט.

צריך חיסון לקורונה, ומהר

כולם שואלים מתי נצא מהסגר – ומה יקרה אחר כך. שוב יהיה גל של תחלואה ונחזור לסגר? שואלים מה "אסטרטגיית היציאה".

הקורונה גרמה למשבר כלכלי, אבל בסוף מדובר במחלה. ויש שני דברים מרכזיים שאפשר לעשות כדי לטפל במחלה: למנוע בעזרת חיסונים או לרפא בעזרת תרופות.

ולכן כולנו באמת מחכים שיהיו חיסונים. זו אסטרטגיית היציאה האמיתית.

העניין הוא שייקח זמן עד שיהיו לנו חיסונים. כמה זמן? אל תעצרו את הנשימה.
לפי אנטוני פאוסי, מנהל המרכז הלאומי לאלרגיות ומחלות מדבקות, ההערכה האופטימית היא שייקח עוד שנה – שנה וחצי. וזו ההערכה של האופטימיסטים. פאוסי הסביר שגם אם יש חיסון ובודקים אותו – זה ממש לא אומר שאפשר להתחיל לתת אותו לאנשים ("A vaccine that you make and start testing in a year is not a vaccine that’s deployable"). החיסון (התרכיב) צריך לעבור תהליך מקצועי ורגולטורי ארוך.

התהליך הזה חשוב כי חיסונים הם טיפול מסוכן. אנחנו בעצם מכניסים לגוף שלנו פתוגן מת או מוחלש, כדי שהגוף יכיר אותו ויפתח נוגדנים. אבל חיסון לא בטוח גם עלול לגרום לנו להידבק בפתוגן עצמו – לחלות ואפילו להדביק אחרים. חיסון לא בטוח עלול לגרום להתפרצות המחלה.

להמשיך לקרוא צריך חיסון לקורונה, ומהר

האם ההקלות הרגולטוריות בזמן הקורונה מצמצמות בירוקרטיה?

בשבועות האחרונים פרסמתי כאן ביקורת קשה על ההתמודדות של ממשלת ארה"ב מול הקורונה – בהתחלה על כך שה-CDC מנע ביצוע בדיקות ולפני שבוע על כך שה-FDA חסם יבוא של מסכות KN95.

היום אני רוצה להציג לכם את ההקלות של ה-FDA ברגולציה על מכשור רפואי. בואו נראה מה הם עשו והאם זה מספיק.

והיום נתמקד במכשור כמו מכונות הנשמה, שחיוניות כדי להציל חיים אבל צפוי מחסור אדיר בהן.

איך לקבל אישור לציוד רפואי מה-FDA?

ציוד רפואי זו קבוצה מאוד רחבה. ציוד רפואי הוא ציוד שמשמש לאבחון, טיפול או הקלה במצב רפואי. כל מכשור שנופל תחת ההגדרה הזו צריך לקבל רישיון מה-FDA. השלב הראשון הוא למלא טופס 510(k). בטופס המון פרטים על המכשור, ואז ה-FDA בודק את האפקטיביות והבטיחות של המכשיר לפי השימושים שהוצהרו בטופס.

כמובן שלוקח ל-FDA זמן לבצע את הבדיקה של טופס 510(k). לפי האתר של ה-FDA, כשהכל עובד חלק, לוקח להם 100 ימים לתת תשובה מרגע ההגשה. וזה לא כולל השלמות ואת ההמתנה בתור. אגב, ההגשה הזו כל כך מסובכת, שה-FDA היו חייבים לפרסם הנחיות ומדריכים למילוי הטופס. למשל מדריך של 28 עמודים נטו (שנחשב לאחד המדריכים הקצרים כי בדרך כלל הם מוציאים ספר עם הנחיות).

להמשיך לקרוא האם ההקלות הרגולטוריות בזמן הקורונה מצמצמות בירוקרטיה?

הרפורמה ברגולציה על מפעלי בשר

יש שאלות שתמיד חוזרות כשעובדים על רפורמה ברגולציה. קחו למשל פיקוח על מפעלי מזון. בטח נשאל – איך צריך לפקח עליהם? מה בדיוק הפקחים צריכים לעשות? ואיך מייצרים מקסימום פיקוח אפקטיבי עם המשאבים הקיימים?

רפורמה שבוצעה ממש לאחרונה בארה"ב עונה על השאלות האלו בצורה מעניינת.

בדצמבר 2019 נכנסה לתוקף רפורמה שה-USDA (משרד החקלאות האמריקאי) החליט לבצע ברגולציה על בתי שחיטה לבשר חזיר (אל חשש, הפוסט לא מכיל תמונות או תיאורים גרפיים).

לפני שנכנסים לרפורמה, אני צריך לתת לכם רקע קצרצר על הפיקוח הווטרינרי על מפעלי מזון מהחי. מזון מהחי הוא מוצר רגיש ולכן הרגולציה עליהם מאוד מקיפה. היא מסדירה את מבנה המפעל, שלבי הייצור, בעלי התפקידים בו, איך ומתי לפסול מוצרים, הטמפרטורה במפעל וכו'. הרגולציה גם מחייבת נוכחות של רופאים וטרינרים ופקחים במפעלים.

מה כוללת הרפורמה?

מתוך כל הרגולציה המקיפה על התחום, הרפורמה מתבססת על שני שינויים מרכזיים.

השינוי הראשון – ביטול המגבלה על קצב העבודה במפעלים.

להמשיך לקרוא הרפורמה ברגולציה על מפעלי בשר

לנהל את תקציב הרגולציה

לפני שמתחילים: חוץ מהבלוג יש גם פודקאסט. אנחנו מתמודדים בקטגוריית פריצת השנה בתחרות הפודקאסטים של "גייקטיים" לשנת 2019. אשמח מאוד אם להיכנס ללינק ולהצביע (זו הקטגוריה האחרונה). ההצבעה עד היום (29.12) בשעה 9:00.

על תקציב ורגולציה

דמיינו עובד מדינה חרוץ. יום אחד הוא חושב על רעיון לתכנית ממשלתית, שצריכה תקציב של 100 מיליון ש"ח, אבל תביא תועלת של 200 מיליון ש"ח לציבור. אז הוא פונה למשרד האוצר ומבקש תקציב של 100 מיליון ש"ח בשנה. במשרד האוצר משתכנעים – ומעלים מיסים כדי לגבות עוד 100 מיליון ש"ח.

להמשיך לקרוא לנהל את תקציב הרגולציה

לאן הולכת הרגולציה על תרופות – והאם היא משפרת את המצב?

רישוי תרופות לניוון שרירים

בואו נדבר על מחלה אחת. נוראית. ניוון שרירים על שם דושן היא מחלה אכזרית, שתוקפת ילדים וגורמת להרס של תאי השריר שלהם עד שהיא מובילה לשיתוק ואף למוות בגיל צעיר. בשנים האחרונות נעשים מאמצים רבים לאבחן, למנוע ולטפל בה. חברת סרפטה (Sarepta) חוקרת ומפתחת טיפולים לניוון שרירים. נספר כאן על שתי תרופות שהם פיתחו: Exondys 51 ו-Vyondys 53.

נתחיל עם Exondys 51, שמיועדת לטפל (אך לא לרפא) ילדים עם ניוון שרירים. ה-FDA בחן את התרופה ומצא שהיא בטוחה. אבל הייתה מחלוקת פנימית בתוך ה-FDA האם לאשר את התרופה בגלל שהתועלת ממנה הייתה נמוכה. כפשרה, ב-2016 אישרו את התרופה אבל חייבו את חברת Sarepta להמשיך לבצע ניסויים קליניים כדי להוכיח את האפקטיביות של התרופה.

להמשיך לקרוא לאן הולכת הרגולציה על תרופות – והאם היא משפרת את המצב?

עושים סדר בג'ונגל הנהלים

"אנחנו עושים רפורמה בבירוקרטיה כדי להפוך את הבירוקרטיה לרזה ואחראית. אנחנו נבטיח שהחוקים נאכפים באופן הוגן". כך הכריז הנשיא טראמפ על המהלך הדרמטי האחרון שלו.

החומר השחור של הרגולציה

בשבוע שעבר (9.10.2019) טראמפ חתם על שני צווים נשיאותיים שתוקפים את החור השחור של הרגולציה – תופעת הנהלים (Guidance Documents). רגולציה היא כללים מחייבים שהממשלה קובעת ואוכפת. הכללים האלו נמצאים בחוקים של הפרלמנט, תקנות של שרים וגם בנהלים שהדרג המקצועי קובע.

מה הסיפור עם הנהלים? הנה שלוש דוגמאות קצרות

1. פרסום: חוקים ותקנות חובה לפרסם במקום רשמי. בישראל הם חייבים להתפרסם ב"רשומות", הפרסום הרשמי של משרד המשפטים. בארצות הברית הם מתפרסמים ב-Code of Federal Regulations. איפה נהלים מפורסמים? לא ברור. ואף אחד לא בודק שהם באמת מתפרסמים. להמשיך לקרוא עושים סדר בג'ונגל הנהלים

תחרות כפתרון לחפיפות וסתירות ברגולציה

מי לדעתכם הרגולטור שמפקח על כך שפיצות עומדות בסטנדרטים בריאותיים? מסתבר שהתשובה לשאלה הזו לא כל כך פשוטה.

בעיית החפיפות בין רגולטורים

במדינה המודרנית יש המון רגולציה חשובה שנקבעת על ידי הרבה רגולטורים. כמה הוראות רגולטוריות יש? אף אחד לא באמת יודע. אחת התוצאות של כמות הרגולציה היא חפיפות וסתירות בין רגולטורים. בפוסט קודם ראינו כל מיני סיפורים על רגולציות סותרות. הבלבול קיים גם כשאין סתירה.

קחו לדוגמה את ה-FDA וה-USDA בארה"ב (המקבילים האמריקאים של משרד הבריאות ומשרד החקלאות). אם אתם מייצרים פיצה – היא תחת פיקוח של ה-FDA. אם תוסיפו עליה נקניק פפרוני – היא עוברת לפיקוח של ה-USDA. זו לא רק חלוקת עבודה, כל גוף מחיל סטנדרטים ושיטות פיקוח אחרות. ה-USDA מבצע בדיקות פרטניות בעוד שה-FDA מבצע פיקוח שיותר מבוסס על ניהול סיכונים.

דבר דומה קיים בישראל. להמשיך לקרוא תחרות כפתרון לחפיפות וסתירות ברגולציה

צריך לעשות סדר ברגולציה

מכירים את זה שלפני פסח ולפני ראש השנה עושים ניקוי יסודי של הבית? מרימים את הספות, פאנלים, תריסים, זורקים זבל שהצטבר במשך שנה שלמה? אנחנו עושים ניקוי כזה רק כשחייבים ולא מגיעים לזה בשגרה.

לצערינו, ממשלות כמעט לא עושות ניקיו יסודי כזה. חוקים, תקנות ונהלים מתווספים ומצטברים כמו אבק – שכבה אחרי שכבה. הבעיה שכמו חפצים בבית, רגולציה נחוצה אבל כשהיא מצטברת אי אפשר לזוז. היא חונקת את האזרחים אבל גם המגזר הציבורי קורס תחת העומס.

באלגן ועומס רגולטורי

בשנת 2014 הממשלה לקחה אחריות על מדיניות הרגולציה בישראל והתחילה לקדם רפורמות ותהליכים לקבלת החלטות טובות. יש התקדמות משמעותית ומדיניות הרגולציה מתחזקת עם הזמן, אבל עדיין אין לנו תמונה שלמה של כל הרגולציה הישראלית. בגלל מחסור בנתונים על ישראל, אני מביא נתונים מארה"ב.

פרויקט שנקרא עשרת אלפים דיברות (Ten Thousand Commandments) עוקב מאז 1993 אחרי הרגולציות שהממשל הפדרלי מפרסם. מאז שנת 1993 הממשל הפדרלי פרסם 101,380 רגולציות חדשות. מחקר של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון מצא שמאז 1960 מספר העובדים בגופים הרגולטוריים קפץ מ-57,000 ל-277,000. להמשיך לקרוא צריך לעשות סדר ברגולציה

כשקים קרדשיאן החליטה להיות עורכת דין

קים קרדשיאן היא מגה-סלב. היא לא זמרת. היא לא שחקנית. אבל היא מאוד מפורסמת, מצליחה ועשירה. הסיפור היה יכול להסתיים פה, אבל מסתבר שקים היא גם בחורה שאפתנית.

לפני כמה חודשים, קים התראיינה למגזין האופנה ווג וסיפרה שהיא רוצה להיות עורכת דין. זה לא בגדר חלום – היא התחילה ללמוד משפטים. כנראה שאפילו בשבילה זה מורכב ללמוד בפקולטה למשפטים במקביל לקריירה ולגידול של ארבעה ילדים. אבל זאת לא התכנית שלה.

עורך דין בלי תואר במשפטים

קים חיה במדינת קליפורניה שמאפשרות לקבל הסמכה בעריכת דין מבלי ללמוד תואר במשפטים במוסד אקדמי (גם וירג'יניה, ורמונט ווושינגטון מאפשרות את זה). קליפורניה מאפשרת לקים (ולכל תושב אחר) להפוך לעורכת דין במסלול הבא: להמשיך לקרוא כשקים קרדשיאן החליטה להיות עורכת דין

רישיון שלילי – למה עוד בירוקרטיה היא לא הפתרון לבעיית ההתעללות בפעוטות

לאחרונה אנחנו שומעים על מקרים מזעזעים של התעללות בחסרי ישע. פרשות של התעללות בקשישים או מטפלות שלפי החשד מתעללות בפעוטות. זה מתסכל ומקומם, ובני המשפחה מרגישים חסרי אונים מול התופעה הזו. אחת הטענות היא שגם כשמטפלות נתפסות מתעללות – הן יכלות להמשיך לעסוק בטיפול בפעוטות.

בפוסט הזה אני רוצה להציע פתרון, כלי שנקרא רישיון שלילי.

להמשיך לקרוא רישיון שלילי – למה עוד בירוקרטיה היא לא הפתרון לבעיית ההתעללות בפעוטות

אישור בשתיקה – לקחת אחריות על הזמן

במהלך הלימודים יעל (שם בדוי) עשתה סמסטר של חילופי סטודנטים באירופה. ומאז היא חלמה להביא לישראל פיצה איטלקית. אחרי הלימודים יעל החליטה ללכת על זה ולפתוח פיצרייה באחת הערים במרכז הארץ. היא התחילה לחפש נכס ולהשוואת מחירים של תנורים, והגישה בקשה לרישיון עסק. "אין בעיה" היא חשבה "אגיש את המסמכים ועד שאקבל את הרישיון כבר אסיים לקנות את הציוד ואהיה מוכנה לפתיחה". אחרי ארבעה חודשים של המתנה יעל התחילה לחשוד שמשהו לא בסדר. אחרי תשעה חודשים היא עדיין לא קיבלה תשובה והתחילה לומר לחברים "כבר יכולתי ללדת בזמן הזה". לקח יותר משנה עד שהיא קיבלה סוף סוף את הרישיון ויכלה לפתוח את הפיצריה.

יעל לא לבד. משרד הפנים ומשרד ראש הממשלה העריכו שבממוצע לוקח 10 חודשים לקבל רישיון עסק. זה לא ייחודי רק לארץ. גם בניו יורק ובשיקגו עסקים ממתינים חודשים כדי לקבל רישיון עסק או היתרים שונים. להמשיך לקרוא אישור בשתיקה – לקחת אחריות על הזמן

איך הממשלה תחסוך לכם 1.4 מיליארד ש"ח כל שנה? (ספר הפחתת הנטל לשנת 2018)

יצאתי עכשיו מישיבת ממשלה שבה הוצג ספר הפחתת הנטל הרגולטורי של שנת 2018. הספר נותן תמונת מצב של התכנית הממשלתית להפחתת עלויות הרגולציה בכל הממשלה. הספר כולל 58 תכניות שגובשו בשנת 2018. כל אחת מ-58 התכניות האלו כוללת שורה של צעדים – כך שאנחנו מדברים על מאות שינויים שגובשו בשנת 2018. הביצוע שלהם צפוי לחסוך לציבור עלויות ישירות של 1.4 מיליארד ש"ח וכ-7.7 מיליון ימי המתנה לאישורים בירוקרטיים בכל שנה.

גם טווח הנושאים וגם סוג השינויים והפתרונות מאוד מגוונים – בואו נסתכל על 6 דוגמאות לרפורמות שגובשו השנה.

להמשיך לקרוא איך הממשלה תחסוך לכם 1.4 מיליארד ש"ח כל שנה? (ספר הפחתת הנטל לשנת 2018)

כמה עולה הבירוקרטיה של מערכת המס?

מדיניות הרגולציה בישראל חדשה ולא מאוד מפותחת. אחד החסרונות של המצב הוא שאין לנו מיפוי של היקף הרגולציה. למשל בתחום המיסים – אפשר לבצע חיפוש של החוקים, התקנות והצווים; אבל לאף אחד אין מושג לגבי המספר הכולל של ההנחיות המקצעיות, הוראות הביצוע, ההחלטות המקדמיות, החוזרים המקצועיים, עמדות חייבות בדיווח, הוראות נוהל לפרשנות, ועוד מסמכים שקובעים את כללי המשחק.

העלויות של מערכת המס

אם אנחנו לא יודעים מה היקף המסמכים וההוראות – אנחנו בוודאי לא יודעים מה ההשפעות והעלויות.

להמשיך לקרוא כמה עולה הבירוקרטיה של מערכת המס?

עיצוב מדיניות באמצעות כלים מעולם העיצוב

בסופו של דבר, רגולציה היא כלי לעיצוב התנהגות של אנשים. הבעיה מתחילה כשמוסיפים אנשים למשוואה. אנשים הם יצורים מורכבים ולא צפויים, וניסיון לחזות מראש כיצד יגיבו לרגולציה ולמדיניות ציבורית מסתיים פעמים רבות בכישלון ובתוצאות לא רצויות.

אחת הדרכים להתמודדות עם האתגר הזה היא לשלב את ״משתמשי הקצה״ (AKA – האזרחים) בתהליך עיצוב הרגולציה. הגישה הזו מניחה שקבלת החלטה שלא מערבת את ״משתמשי הקצה״ היא למעשה סוג של ניחוש. שילוב הציבור בתהליכי יצירת רגולציה ושירותים ציבוריים מאפשר לצמצם את אי הוודאות ובסופו של דבר מגדיל את הסיכוי להשיג את התוצאות הרצויות עם מינימום השפעות שליליות.

שימוש בכלים עיצוביים לקביעת מדיניות טובה יותר

נשמע מסובך? מסתבר שזה לא מדע בדיוני

ב-2014 הוקמה בבריטניה יחידה בשם Policy Lab כדי להתמודד בדיוק עם האתגר הזה.

להמשיך לקרוא עיצוב מדיניות באמצעות כלים מעולם העיצוב

למה קשה לתקן את הרגולציה?

ראינו עד כמה רגולציה יכולה להזיק ולהעיק על האזרח ועד כמה היא יכולה להגן ולשפר את אורח החיים. בפוסט הזה נדבר על עד כמה המעבר לרגולציה שמשרתת את האזרח היא מורכבת ומאוד קשה לביצוע. היום נסקור שישה אתגרים מרכזיים בדרך לרפורמה ברגולציה.

האתגרים בדרך לרפורמה רגולטורית

1. פרטים קטנים והרבה

רוב הרגולציה לא נקבעים בחוקים של הכנסת, אלא בתקנות ובעיקר בנהלים, הוראות, רישיונות וכו'. אומרים ש"אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" וכך גם הרגולציה. הנה כמה דוגמאות:

להמשיך לקרוא למה קשה לתקן את הרגולציה?

המקרה המוזר של Apple מול הבירוקרטיה הרפואית

חברת אפל רצתה לקבל מה-FDA אישור לשווק את ה-apple watch 4, שמודד ומנתח שורה של תיפקודים בריאותיים. בתהליך הזה אפל התמודדה עם שתי בעיות של מערכת בירוקרטית:

להמשיך לקרוא המקרה המוזר של Apple מול הבירוקרטיה הרפואית

הזמנה למסיבת פרידה

היום שבו נהיה חייבים למצוא אלטרנטיבה לפקס

תרשמו לעצמכם את התאריך הזה: 26.7.2019.
כן, 2019.

ב-26.7.2018 פורסם ברשומות "חוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים", שמחייב גופים ציבוריים לאפשר לפנות אליהם באמצעי קשר דיגיטלי כמו אי-מייל. למטה אתם יכולים לחזות בסעיף המהפכני מתוך החוק.

החוק מכריח (כמעט) את כל המגזר הציבורי להיגמל מהפקס. הפקס הוא חלק מתופעה של בזבוז, טרטור וחוסר יעילות, שזמנם עבר.

החוק יכנס לתוקף אחרי שנה ממועד הפרסום שלו. אז תרשמו לעצמכם את ה-26.7.2019 – מסיבת הפרידה מהפקס.

שלום ולא להתראות.

 

חוק פניה לגופים ציבוריים באמצעי אלקטרוני

המהלך הכי חשוב שהממשלה עשתה ב-2018 להורדת יוקר המחייה

לפני שבועיים נתקע לי הרכב. הגעתי למוסך קטן והתחדשתי במצבר חדש. כשנכנסתי למשרד לשלם ראיתי שעל הקיר תלוי רישיון העסק שלהם – שתוקפו פג לפני 4 שנים.

סיפרתי להם שאני עוסק ברגולציה ממשלתית ושאלתי איך זה שאין להם רישיון עסק בתוקף. בבת אחת למנהל העסק נהיה שחור בעיניים. הוא סיפר על הקשיים ועל אינספור פניות לאגף רישוי עסקים ברשות המקומית. אחר כך סיפרתי לו שבקרוב הרבה מהבעיות האלו יפתרו, בזכות הרפורמה ברישוי עסקים שעברה לאחרונה. דיברנו על כמה שינויים מתוך הרפורמה והוא אמר שזה מרגיע אותו ושמדהים שהממשלה העבירה דבר כזה. אז בואו אספר לכם מה שסיפרתי למוסכניק שלי.

מה זה רישוי עסקים?

חוק רישוי עסקים הוא התשתית לפיקוח על 200 סוגי עסקים: מקיוסק ועד תחנות כח. כ-150,000 עסקים בישראל כפופים לחוק.

להמשיך לקרוא המהלך הכי חשוב שהממשלה עשתה ב-2018 להורדת יוקר המחייה

קצר, פשוט, ברור

התוכן של החוקים והכללים יכול להיות מדוייק ואיכותי, או מיושן ומטופש. רגולציה באיכות נמוכה תעלה לציבור הרבה כסף ותחייב הרבה זמן עבודה כדי לציית להוראות השונות. אבל כל זה יקרה בהנחה שאנחנו בכלל מצליחים להבין את ההוראות.

לעיתים קרובות מידי אנחנו נתקלים בטקסט לא קריא או לא ברור. כשמדובר בתקשורת בין אנשים פרטיים זה לא נורא, אבל כשמדובר בהוראה מחייבת שאפשר להעניש את מי שמפר אותה – זה כבר סיפור אחר.

להמשיך לקרוא קצר, פשוט, ברור

איך מתקנים את הרגולציה?

השנה היא 1865. ממשלת בריטניה צריכה להתמודד עם תופעה טכנולוגית-חברתית חדשה: מכוניות. כשמכוניות התחילו לעלות על הכביש, הפרלמנט הבריטי העביר חוק שידוע כ"חוק הדגל האדום" (red flag law), שנועד להגן על הציבור מהתופעה המסוכנת של מכוניות. לפי החוק, בכל מכונית חייב להיות צוות מקצועי של לפחות שלושה אנשים – נהג, נהג מחליף (למקרה שהנהג יתעייף) ודגלן שיצעד לפני המכונית ויזהיר את הציבור מפניה – באמצעות דגל אדום. החוק גם הגביל את מהירות הנסיעה של המכוניות ל-2 קמ"ש בתוך יישובים ול-4 קמ"ש מחוץ להם, הרבה פחות ממהירות הנסיעה של סוסים וכרכרות. זה סיפור אמיתי לגמרי – מוזמנים לקרוא כאן את החוק.

להמשיך לקרוא איך מתקנים את הרגולציה?

האם למסעדות בישראל יש עתיד?

אחת לכמה זמן מתפרסמת בתקשורת כתבה שמצביעה על הקשיים של העוסקים בתחום מסויים. למשל, 7 ימים (ידיעות אחרונות) פרסמו כתבה שמנסה להבין למה ענף המסעדות "נמצא על סף קריסה".

מכל מקום עולה המאבק של המסעדות ברגולציה הממשלתית

חצי מהטענות קשורות לתוכן של הרגולציה. המסעדנים מתלוננים על דרישות מוגזמות ויקרות, שלפעמים גם בלתי אפשרי לעמוד בהן.

להמשיך לקרוא האם למסעדות בישראל יש עתיד?

החופש לקנות: מהפכת היבוא האישי

יבוא מסחרי הופך ליבוא אישי

פעם, לא כל כך מזמן, אם היינו רוצים לקנות משהו היינו צריכים ללכת לחנות.

ואז האינטרנט נכנס לחיינו ולמדנו להזמין דרך המחשב. התחלנו לרכוש דרך ebay, aliexpress, asos ועוד רבים וטובים. ברגע אחד נפתח בפנינו מגוון אדיר של מוצרים במחירים זולים. ככה בלי ששמנו לב, הפכנו ליבואנים. אנחנו קונים מוצר שנמצא מעבר לים, והספק שולח אותו במיוחד בשבילנו.

הציבור, זאת אומרת אנחנו, התרגלו לזה ממש מהר. בשנת 2016 היקף היבוא האישי היה כ-3 מיליארד ש"ח.

להמשיך לקרוא החופש לקנות: מהפכת היבוא האישי

הרפורמה האמריקאית ברגולציה על תשתיות

"זה הדבר הכי משעמם אבל הכי חשוב שאנחנו עושים". רגולציה בתחום התשתיות. מדהים כמה משעמם זה נשמע.

פרויקטי תשתית הם הדברים הכי גדולים שמדינות בונות – נמלי תעופה, מתקני התפלה, גשרים. ים של כסף. בגלל שמדובר בפרויקטי ענק, הם נופלים תחת המון רשויות ממשלתיות – ונתקעים שנים בהמתנה לאישורים. ובנתיים הציבור עומד בפפקים, משלם המון על חשמל, ולא נהנה מאנרגיה ירוקה.

להמשיך לקרוא הרפורמה האמריקאית ברגולציה על תשתיות

על חתימות ופחד

חקיקה מודרנית?

הכנסת החליטה שהגיע הזמן להתקדם מהנייר אל הדיגיטל, והעבירה את חוק חתימה אלקטרונית. החוק נתן לראשונה מעמד רשמי לחתימה שאינה פיזית. מהפכה.

זה קרה לפני 17 שנים. אז איך כמעט שום תהליך לא הפך לדיגיטלי ואנחנו ממשיכים לחתום על טפסים מנייר?

להמשיך לקרוא על חתימות ופחד