מהיום יש גם פודקאסט!

בעקבות פניות ושאלות החלטתי לנסות את מזלי בעולם הפודקאסטים.

אז פתחתי פודקאסט, שנמצא כרגע בסוג של הרצה. הזמן עובד לטובתנו כי האיכות הולכת ומשפרת (וגם כישורי הקריינות שלי…).

לפודקאסט יש שני יתרונות: אתם יכולים לשמוע תוך כדי נהיגה (או עמידה בפקקים), ואתם לא תלויים באלגוריתם של פייסבוק.

מקווה שתהנו,

גיא

איך עוקבים?

הדף הזה בבלוג מרכז את כל הפרקים.

החלונות השבורים – עלות או תועלת?

לפני כמה ימים היית בדיון על רגולציה מיושנת שהצענו לבטל. לכולם היה ברור שהרגולציה כבר לא נחוצה בשביל להגן על בריאות הציבור. ואם היא לא משרתת את המטרה – אפשר וצריך לבטל אותה. ואז מישהו אמר – "הרגולציה מחייבת לבצע בדיקות מעבדה ולהיעזר במומחים. אם נבטל אותה, המעבדות האלו יסגרו והעובדים שלהן יאבדו את מקום העבודה שלהם".

הטענה הזו הפתיעה אותי. ניהלנו דיון על בריאות הציבור, אבל פתאום מסתבר שהרגולציה הזו בכלל מיועדת לספק תעסוקה למי שעובד במעבדות.

מה הולך פה? ננסה למצוא את התשובה בעזרת פוליטיקאית אמריקאית וכלכלן צרפתי.

להמשיך לקרוא החלונות השבורים – עלות או תועלת?

מי אחראי למעשים מסוכנים?

אדם נוהג ברכב ומתקרב לצומת כשהרמזור אדום. הוא ממשיך לנסוע וחוצה את הצומת באדום. הוא דורס מספר הולכי רגל ופוגע במכוניות אחרות.

מי אחראי למצב הזה – משרד התחבורה או משטרת התנועה?

נראה לי שדי ברור שהנהג אחראי. הנהג סיכן אחרים. והוא גם פעל באופן שמנוגד לחוק. אבל העיקר הוא שכשמישהו יוצר סיכון או נזק לזולת – הוא אחראי למעשים שלו. לצערי, השיח שלנו לפעמים מחמיץ את זה.

ייצור מזון

לפני שלוש שנים התרחשו תקלות אצל חברות מזון בארץ. במפעלים של מספר חברות התגלו חיידקי סלמונלה. להמשיך לקרוא מי אחראי למעשים מסוכנים?

קשי שתייה ורגולציה מתקדמת

זיהום פלסטיק

במאתיים השנים האחרונות אנחנו מזהמים את הסביבה שלנו בקצב הולך וגובר. אנחנו מזהמים את האוויר, את המים ואת הקרקע. גם אם אתם לא חברים בארגונים ירוקים, כנראה שאתם לא מתלהבים מהאפשרות לשתות מים מזוהמים או לנשום אוויר מזוהם.

הרגולציה הסביבתית מבקש לצמצם את הפגיעה הזאת. בקליפורניה החליטו לטפל באחד הגורמים לזיהום ימי – פסולת פלסטיק. ובאופן ספציפי יותר – לצמצם את השימוש בקשי פלסטיק. בארה"ב צורכים מידי יום 500 מיליון קשי פלסטיק. רוב הפלסטיק לא ממוחזר אלא מגיע לסביבה. באוקיינוס השקט יש אזורים בהם זיהום הפלסטיק רב יותר מפלנקטון. הפלסטיק לא יתכלה בתקופת חיינו, אלא רק יתפרק לחתיכות קטנות יותר – שיזיקו לבעלי חיים.

גם מי שחולק על הסטטיסטיקה והמדיניות הסביבתית מסכים שמדובר בבעיה בהיקף משמעותי. מנגד, יש טענות שהמדיניות ממוקדת במקום הלא נכון. למשל, מחקר מצא ש-90% מהפלסטיק מגיע לאוקייאנוסים מ-10 נהרות בלבד, כולם באסיה. אם 10-15 מדינות אסייתיות אחראיות לרוב המכריע של הזיהום, עולה שאלת האפקטיביות של רגולציה אמריקאית.

חוק קשי השתייה

חוק חדש של מדינת קליפורניה מבקש לצמצם את קצב צריכת הפלסטיק. הוא זכה לכינוי "חוק הקשים" ( “plastic straw law”). החוק קובע שמסעדות עם שירות מלא לא יגישו ללקוחות קשי שתייה כברירת מחדל. החוק לא אוסר לחלוטין על שימוש בקשי פלסטיק – אם לקוחה תבקש קש היא תקבל. להמשיך לקרוא קשי שתייה ורגולציה מתקדמת

רגולציה ובינה מלאכותית (4): רגולציה ענפית או משקית?

המחצית השנייה של המאה ה-19 היתה תקופה של שגשוג כלכלי בארה"ב. תעשיות חדשות כמו נפט, רכבות ופלדה העלו את רמת החיים של האמריקאים, והמסחר בין המדינות הלך והתרחב. היזמים ואנשי העסקים של אותה תקופה (רוקפלר, ונדרבליט, קרנגי ואחרים) צברו יותר ויותר עוצמה מונופוליסטית. באופן טבעי הם החלו לנסות לדחוק את מהמתחרים שלהם מחוץ לשוק, או למזג את הפעילות. כך באה לעולם תופעת ה"Trust": מנגנון משפטי שאפשר לנהל עסקים במשותף במטרה לתאם כמויות ומחירים על חשבון מתחרים, צרכנים וספקים.

באותם ימים כבר היו סמכויות פיקוח ספציפיות על תעשיות כמו תחבורה, תשתיות ואנרגיה – אבל כנראה שזה לא הספיק. לכן בשנת 1890 חוקק הקונגרס האמריקאי את "חוק שרמן", חוק ה-Antitrust הפדרלי הראשון. חוק שרמן הוא הבסיס של דיני התחרות המודרניים (או בשמם השני – דיני ההגבלים העסקיים). זו רגולציה כללית, כלל-ענפית, שנועדה למנוע פגיעה בתחרות בכל אחד מענפי המשק. היא לא מוגבלת לסקטור מסוים. להמשיך לקרוא רגולציה ובינה מלאכותית (4): רגולציה ענפית או משקית?

איך פותרים את המתח בין פוליטיקאים לדרג המקצועי?

כוחו של הדרג המקצועי

כשגדלנו לימדו אותנו שהכנסת היא הרשות המחוקקת שקובעת את הכללים. אבל המציאות קצת יותר מורכבת. במדינה המודרנית, הרבה מהכללים שקובעים את החיים שלנו נקבעים על ידי דרג מקצועי לא נבחר (כשרוצים לזלזל קוראים להם "פקידים").

זאת לא קנוניה. הכנסת אמורה לקבוע את עקרונות העל – חוקים – שמהם יגזרו תקנות. ומהתקנות יגזרו נהלים, רישיונות וכו'. ברור שהדרג המקצועי כותב נהלים, הוראות עבודה, מפרטים טכניים וכו'. אבל המעורבות של הדרג המקצועי לא עוצרת שם.

להמשיך לקרוא איך פותרים את המתח בין פוליטיקאים לדרג המקצועי?

מדיניות מבוססת נתונים

נתונים למלחמה בתאונות הדרכים

בסן פרנסיסקו נהרגים מידי שנה כ-30 הולכי רגל ורוכבי אופניים. העירייה החליטה להתמודד עם התופעה הזו, אבל במקום לקבוע חוקים ותקנות – היא חקרה את התופעה לעומק. הם אספו מידע היסטורי על התנועה בתוך העיר ועל תאונות הדרכים שהתרחשו. כדי שלא להתבסס רק על נתוני עבר, העירייה פיתחה מערכת בשם TransBase שממפה את התנועה בעיר וחוזה היכן יתרחשו תאונות דרכים בעתיד. בעזרת המערכת והמידע שנאסף, העירייה זיהתה שתאונות שגורמות ל-70% מן הפציעות מתרחשות מספר מצומצם של צמתים (12% מן הצמתים).

חמושים בתובנה הזו ובנתונים מדויקים, אנשי העירייה ידעו איפה להתמקד ואיך כיצד לתכנן את המדיניות. תכנית הפעולה מבוססת גם על הנתונים הסטטיסטיים וגם על תחקירי עומק של התאונות. למשל, הוחלט להרחיב את המדרכה בפינות של הצמתים המסוכנים – כדי לתת להולכי רגל יותר מקום בטוח וגם להצר את הכביש ולהוריד את מהירות הנסיעה. בנוסף, זוהו נקודות קריטיות שבהן חשוב לבצע הפרדה בין רוכבי אופנים לנהגים. המדיניות הזו מבוססת על הבנה של הבעיה, באמצעות נתונים.

איך גורמים לממשלה לאמץ מדיניות מבוססת נתונים?

מה שוות החלטות שלא מבוססות על נתונים? מעט מאוד. תחשבו על החלטה מחיי היום יום:

להמשיך לקרוא מדיניות מבוססת נתונים